אז מה נחשב כנס טוב בכלל, צריך לשאול.

כנסי אנימה בעולם יש כבר מעל לשלושים שנה. מה שהתחיל בתור כמה מאות יפנים שהתגודדו במקום מסוים בשביל להשיג עותקים של חוברות דוג'ינישי, התעצם והגיע למצב שבו לכנסים הגדולים מגיעים מאות אלפים, הם מתפרסים לאורך ימים ומגלגלים סכומי כסף אדירים לכיסים של היוצרים- רוב הכנסים בעולם מתבססים בצורה כזו או אחרת על הכנסות ממכירות בתוך המתחם. אבל, באופן מפתיע, את רובם המוחלט של הכנסים לא מארגנים גופים רווחים כאלה או אחרים - אלא אדם או קבוצה שעושים הכל בצורה התנדבותית, לא רואים מזה אגורה שחוקה אחת לעצמם, הרבה גם לא מצליחים להחזיר אפילו את ההוצאות. אבל כנסים ממשיכים להתקיים כל עוד יש דרישה, וכל פעם קמה קבוצה מארגנת אחרת שלוקחת את הכפפה ומנסה לגרום לאלפי אוטאקו מסביב לגלובוס להינות כל כך עד שאולי יום אחד הם בעצמם יארגנו כנס. פסקה זו כמובן מתייחסת לכנסים קטנים ברחבי העולם, יוצאי דופן בדמות הכנסים הגדולים ביותר יש גם יש. בישראל המצב לא שונה. הכנסים התחילו בתור מפגשים קטנים של מעריצים, עד שקמה קבוצה וארגנה כנס אחרי כנס, הכל בהתנדבות- ע"י מעריצים בשביל מעריצים. והכל ללא מטרות רווח אישי.

הכנסים הראשונים היו פשוטים למדיי: מתחם גדול, שולחנות למכירת מרצ'נדייז מיובא, מעט קוספליירים, הרצאה או שתיים, הקרנה של סדרות על מסך. הכנס לא גררו אחריהם אלפים, אבל הייתה דרישה לא מועטה בכלל, מה שדרבן את המארגנים להמשיך הלאה. כמה פשוט, ככה מהנה. לא נשמעו תלונות גם אם כמות האטרקציות לא הייתה משמעותית כלל.  המתכונת המשיכה פחות או יותר באותה דרך. מיקומי הכנסים הוחלפו, אך לא נראה שום שינוי משמעותי באופק. משחקי גו פה, פופים שם, עוד חנויות שמכרו סחורה וגם אנשים בודדים שהתחילו למכור יצירות שלהם ומרצ'נדייז שהם עצמם ייבאו. הקהילה גדלה, ואיתה הדרישות.

השינוי הגדול התחולל בחנוכה 2007, כנס ההשקה של הארגון החדש שקם, אמא"י. נתמכים כלכלית ע"י האגודה למד"ב ופנטזיה, לקחו על עצמם קבוצת אנשים להיות ארגון הגג של קהילת האוטאקו בישראל עם כל מה שנובע מזה. לא נכנס עכשיו כמה הם הצליחו לפרוץ דרך או לא, ועד כמה הם אכן ה"בית חם" שציפו להיות, אבל במשימה של ארגון כנסים לקהילה הם עמדו בגבורה. כי הרי לארגן כנס זה לא קל, ובטח ובטח שלא כמה ברצף. קבוצות ברחבי העולם קמות ונופלות אחרי שני כנסים בלבד עקב הפסדים כלכליים, ואנחנו מדברים כאן על העולם ולא על קהילה קטנה ישראלית שעוד בחיתוליה. עד היום ארגנו אמא"י כ-6 כנסים אם אני זוכרת נכון, ועוד אינספור אירועים קהילתיים קטנים ומסיבות. מיותר לציין שהתוכנייה הנוכחית של כנסים לא מזכירה ולו קצת את זו של הכנס הראשון ואלה שבאו אחריו. למה, זו השאלה.

מה מכילים כנסים בעולם? בואו נברר את השאלה הזו לפני שנמשיך הלאה.

אזור המכירות: אצלי החלוקה היא לשלושה קטגוריות נפרדות. בארץ החלוקה הנפוצה היא לשתיים במקרה הטוב, ללא חלוקה בכלל במקרה הרע.

חנויות שבאות למכור ספרים, קומיקסים, מנגות ומרצ'נדייז - הכל סביב נושא הכנס, תרבות אנימה - מנגה - יפן. הכוונה כמובן היא לחנויות מבוססות אשר מתפקדות בתור גוף חיצוני, בעל כסף ואמצעים, אשר הגיעו לשם בתור שיתוף פעולה עם הצוות המארגן. בארץ בין היתר החנויות שמגיעות הן קומיקאזה, קומיקס וירקות, סטימצקי. את החנויות האלה כולנו מכירים, ולכן הם צריכים לשלם למנהלי הכסף סכום כספי על השכרת איזור המכירה.

אוטאקו אשר מייבאים בעצמם מרצ'נדייז על מנת למכור אותו - אלה אוטאקו שלקחו על עצמם לפתוח "מיני" חנות, לייבא מרצ'נדייז ולמכור אותו על מנת ליצור לעצמם רווח. בארץ גובים מהם סכום כמו שגובים מחנויות גדולות, וזו לדעתי טעות. חשבו על זה רגע. אנשים אלה מייבאים דברים אשר חנויות אחרות לא מביאות בכלל לארץ. אם הם לא היו - מוצרים אלה לא היו כאן בכלל. במובן מסוים הם עושים שירות לקהילה, ובתור אנשים פרטיים הם לא מפוצצים בכסף. הם לא מנהלים חנות מבחוץ אלא רק בתוך הכנס. אז כן, צריך לגבות מהם סכום סמלי, אך לא כמו שגובים מחנות. הסכומים שנדרשים מהם לשלם מובילים להעלאת מחיר המרצ'נדייז, מה שפוגע בסופו של דבר כלכלית בכיס של המוכרים והקונים כאחד. לרוב הם רק בני נוער.

ההבדל ביניהם על פי דעתי, הוא המקצוע שבו הם עוסקים מחוץ למתחם הכנס.

דוכני יוצרים ודוג'ינישי - יוצרים אשר הכינו בעצמם סיכות, ציורים, חוברות דוג'ינשי, נעליים, אביזרי קוספליי ועוד כיד הדמיון שלהם ושל אלה שביקשו מהם ליצור זאת. בחו"ל עניין הדוג'ינשי נפוץ הרבה יותר, בארץ הוא לא כל כך הצליח- יוצרים שמכינים בעצמם חוברות קומיקס לא מצליחים להתעלות על המכירות של שאר המוצרים שנמכרים. בארץ בעבר לא גבו מיוצרים עצמאיים תשלום על מנת לעודד עוד ועוד אנשים ליצור דברים ולהפרות את הכנס. אבל לאט לאט המצב השתנה, וכיום גובים מהם תשלום בשביל חצי מטר שולחן. וזו הטעות הכי גדולה כרגע. אין לקחת תשלום על דוכנים של אנשים שבעצם מהווים את המטרה להקמת כנסים כאלה מלכתחילה. זכרו - כנסי אנימה ביפן מלבד דוכני מכירות של יוצרים מכילים רק יוצרים עצמאיים שבאים למכור יצירות שלהם. אין הקרנות, אין פנלים, מכירה נטו. אנחנו אמורים לתמוך בכשרונות בתוך הקהילה ולא לדכא אותם.

בעולם מתקיימות גם גלריות שלמות של אומנים, בהם ציורים בסדר גודל שונה ממה שאנחנו רגילים אליו עומדים למכירה תוך כדי תצוגה. כדי להגיע למצב כזה צריך לפתח את היוצרים שלנו, מה שלא נראה באופק כל עוד המצב הקיים יישאר.

פעילויות חברתיות:

פאנלים קהילתיים - קבוצות דיון במילים אחרות. המנחה מעלה נושא הקשור לעולם האנימה והמנגה, או נושא כללי הקשור לקהילה (אנימה או מנגה מסויימים, תחביב מסויים כמו קוספליי, תרבות מסויימת הקשורה לקהילה או כל נושא אחר שעולה) ואנשים פשוט יושבים ומנהלים דיון תרבותי יותר או פחות, בניסיון להגיע למסקנה או אם לא הצלחת אז לפחות לפתח כמה תאים בראש בדרך לנסות להגיע לאחת. דיונים יכולים להיות ממש מעניינים או ממש מרגיזים, אבל בקהילה כמו שלנו הם הכרחיים. אני לא אפרט יותר מדיי, אני גם לעולם לא נכנסתי באופן אישי לפאנל, אני רק יודעת שזה תחום שאסור שייעלם.

סדנאות - שבהן אדם אחד או יותר מדריכים צעד אחד צעד את הקהל (או את הקבוצה שנרשמה בזמן) איך לעשות משהו מסויים. זו יכולה להיות סדנת קוספליי שנפוצה מאוד בכנסים שלנו, סדנת דיבוב (שבכנס האחרון הייתה הצלחה). סדנאות נוספות שמתקיימות בעולם הן סדנאות ציור, כתיבה, או כל נושא אחר שקשור.

בעולם מתקיימות גם סדנאות אומן, אבל אצלנו, מכיוון ועדיין לא הצליחו להבין אורח יפני לכנס (אמא"י מנסים לברר פרטים בנוגע לזה. נחזיק להם אצבעות) שבהם האומן עצמו הוא זה שמעביר את הפאנל, הרצאה מסויימת או סדנה.

הרצאות - כמעט כמו סדנה רק בלי החלק הטכני. אדם עומד מול אותה קבוצה של צופים, ומעביר להם מידע בלי לגרום להם להירדם. אין כמעט צורך לפרט כאן, רק אזכיר שמאחורינו עומדות אינספור הרצאות מרתקות בכנסים. כל הכבוד לנו.

תחרויות: תת קטגוריה לפעילויות חברתיות, רק שהיא עומדת בפני עצמה.

תחרויות שירה, תחרויות קוספליי. אנשים מעמידים את הכשרון שלהם למבחן מוך הקהל. בין אם זה כישרון תפירה, ציור, שירה, משחק. את תרבות הקוספליי כמעט ואין צורך להציג: אנשים מתחילים מקניית בדים והופכים אותם אחד לאחד לאותה דמות אנימה או מנגה (או משחק, אבל לא נהיה קטנוניים) שהם אוהבים. הקהילה שלנו משקיעה בעיקר בקוספליירים שלה, ולכן התחביב הזה פשוט פורח וכמות הקוספליירית אסטרונומית לעומת העבר. מעניין מה יקרה אם נעבור להשקיע גם בתחומים אחרים, כמו דוג'ינשי לדוגמא. באחד הכנסים האחרונים אורגנה תחרות שירה, לדעתי צריך להמשיך להשקיע גם בתחום הזה ומי יודע לאן נגיע.

שונות: דברים שכאן בשביל להעביר לך את הזמן בהנאה.

*עמדות קונסולות ומשחקי וידאו, מה שנמצא תמיד בכל כנס וגם אצלנו, ברמה מדהימה.
*עמדת קריוקי שגם היא זוכה להרבה תשומת לב, וכמעט תמיד מלאה עד אפס מקום.
*הקרנות של סרטים, סדרות וקליפים.

כל אלה נמצאים בדרך כלל בכנסים בינלאומיים. אבל לנו? לנו יש יתרון עליהם. נתחיל מהסוף: אצלנו יש הקרנות, אבל לא סתם. בעבר פשוט שידרו את הסרט בשפה המקורית, עם התרגום מחו"ל. כיום המצב שונה וקיימות הקרנות של קבוצות תרגום שמשקיעות את זמנם ללא תמורה במטרה להביא הקרנות בלעדיות לאותו כנס עם כתוביות בשפה העברית, באיכות ללא פשרות. אצלנו יש בכל פעם קבוצה אחרת שבאה עם יוזמה חיצונית למנהלי הכנס, לארגן תחרות מסויימת שעוד לא ראינו בעבר (בכנס האחרון התחרות שארגנו אנימה-IL זכורה לטוב, תחרות השירה בכנס שקדם לו, ועוד כמה על קצה הלשון שלי), רק אצלנו קמו קבוצות אשר תרמו מכספן ומזמנן בשביל ליצור מחזמר באורך מלא והכל בשביל הנאת הצופים, רק אצלנו. מאות קוספליירים עוצרי נשימה, רקדנים ומסקריידים שנודדים בין משעמם ~ לקורע מצחוק (אתם מוזמנים לחקור ביו -טיוב ולבדוק בעצמכם). אירועי שירה ואירועים קהילתיים, מפגשים קטנים וגדולים גם בתוך הכנס. ומי שמשעמם לו... כנראה אין לו שם חברים והוא אנטי -סוציאלי ברמות. כי הקהילה שלנו ידידותית כל כך שאתה יכול לחבק בנאדם ושניה אחר כך הוא הופך לחבר שלך.

גם האורחים שהגיעו אלינו מחו"ל וגם אלה שביקרו שם וחזרו יסכימו עם העובדה שכנסים כאן בארץ הם ממש לא כמו שם, מעבר לים. לכנסים שלנו יש גם לב, האנשים חמים יותר (ולא רק בגלל שאין מקום לזוז או אוויר לנשום). את הכנסים שלנו לא עושים המארגנים, אלא הקהילה. שימו לב שכל שורה ושורה בתכניה תלויה אך ורק בכם- במעריצים מבחוץ. הם יכולים להביא מתחם, ומחשבים, ובמה, ולדאוג לקייטרינג שירוקן לכם את הכיס וירעיל אתכם. אבל את התוכן האמיתי מכניסים המעריצים, ולא רק את התוכן, גם את ההנאה ואת תחושת השייכות שנמצאת בכנסים כאלה.

כמו שאמר אורי מרקוביץ', הגאקקון הוא אתם. הוא לא טעה, זה פשוט השתלב בצורה מדהימה עם העובדה שכולנו נמסנו בכנס ההוא ואיבדנו את התחושה ברגליים. האנשים הם אלה שיוצרים את הכנסים, ברעיונות שלהם, בתכנון ובביצוע.

אז, אם יש לכם רעיון חדש למשהו שיכול לעזור לקהילה והכנסים, אל תתעצלו ונסו להביא אותו לידי מימוש.

אחרי הכל, ההבדל היחיד שיש לנו פה בארץ לכנסים בחו"ל ונזקף לרעתנו - הוא המתחם הקטן מדיי והחוסר באורחים מחו"ל, ועל שני אלה אמא"י עובדים גם ברגע זה ממש.