קהילת האוטאקו בישראל, הרימו ראש

ותגידו בלב מלא גאווה, אנחנו הקהילה הכי פסיכית בישראל. אבל אנחנו אוהבים את עצמנו, וזה מה שחשוב לכולנו כרגע. נכון, הדבר הכי חשוב בעולם זו אהבה, אבל לא כמו החומוס- מאהבה בלבד לא ניתן לתחזק קהילה באופן הגיוני. אז, אם הייתם מנותקים מהעולם (או מפייסבוק) ביממה האחרונה- אני כאן בשביל לדווח: אמיר, יו"ר אמא"י, האגודה שהתפקיד שלה זה להיות הבית החם שלנו (אנחנו בפוסט חיובי, לא נכנס לזה) מילא פוסט שלם בכזו מלודרמה שגרמה לרבבות אוטאקו לפרוץ בבכי. מה הוא כתב שם? שאנחנו שלושה חודשים לפני כנס, אין סגל, אין תקווה. שפה ועבודה יש, אבל כאן הם בעיקר מפריעים. אמא"י כשלו והודו בכך, אבל בין היתר הפילו את האשמה על הקהילה שלא עוזרת ומתנהגתך בכפיות טובה. מיד, קפצו האנשים בעלי המצפון והלב (שטווח גילאיהם נודד בין 10-20 פחות או יותר) והציעו את עצמם בתור מתנדבים, סגל ושאר קישוטים שיעזרו לכנס לפעול. בין היתר קמה אותה קבוצה מדוברת מהעבר והחליטה שוב על כנס מתנפחים, והפעם עם שיתוף אמא"י. הייתי מתחילה להכניס קישורים להכל, אבל אני חושבת שזה מיותר, לפחות עד שתעלה דרישה כזו מעצלנים. אני משערת שהיא לא תעלה.

בכל מקרה, כמה דברים עיקריים שרציתי לדבר איתכם היום, אהוביי. קודם כל, כל הכבוד אמיר על לקיחת האחריות, אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאמא"י הרכינו ראש ואמרו "נכשלנו". לוקח המון אומץ לב להוציא הצהרה כזו בפומבי, גם אם ריככת אותה ב"זו גם אשמתכם". אז קודם כל, כל הכבוד, ליבי נתון לכם.

אבל אני לא בטוחה שה"זו גם אשמתכם" נמצא במקום. נכון, זה יצר את האפקט הרצוי, פתאום השנאה של הקהילה לאותו ארגון גג התנדפה פחות או יותר, וכנראה שזו הייתה המטרה שלהם מלכתחילה. לכל מקום שלא הלכתם, לכל קהילה אינטרנטית שנכנסתם, תמיד נמצאו תגובות של "אמא"י חרא, אני שונא אותם, הם הרסו את הכנסים". על זה פחות או יותר אמיר דיבר, שהקבוצה נשנאה תמיד ומעולם לא זכתה בתמיכה הראויה. אבל בואו נסתכל על זה מהבחינה הזו: רוב הטענות שנאמרו, על הריסת הכנסים וכדומה, נאמרה ע"י אנשים שלא באמת ידעו על מה הם מדברים. טענות מילדים בני 12 שלא ארגנו דבר בחייהם, והם בין היתר ישראלים שנהנים להתלונן לא משנה מה תעשה, לא באמת צריכה להילקח ללב. מה גם שאמא"י אף פעם לא באמת ניסו ליצור לעצמם יחסי ציבור, ההפך. היו להם כמה התבטאויות ציבוריות לא באמת טובות, הם התעלמו מפניות חוזרות ונשנות. יותר מזה, לאמא"י היו כמה בעיות התנהלותיות רציניות, וכל פעם שמישהו בא והעלה בפניהם טענה הגיונית בתור ביקורת בונה,התגובות שהתקבלו היו מזעזעות. גופים שונים שניסו לעבוד עם אמא"י ולא אזכיר את שמם, זכו ליחס מזלזל וכל פעם שהתבצע משהו לא לרוח אמא"י (שהייתה אגב תמוהה מאוד בעניינים אלה) הם קיבלו תגובה נזעמת שעליהם להתנצל או שיפסיקו לעבוד איתם.

אנחנו מתייחסים כאן לכמה בעיות, חלקם לא ארחיב או ארחיב בהמשך:
1. לוקחים ללב את ההאשמות הילדותיות ומשליכים אותם בחוסר תמיכה על כל הקהילה.
2. לא באמת לוקחים ברצינות ביקורת בונה, ההפך, מכחישים ותוקפים בעקבותיה.
3. למעלה מחצי(!) מההבטחות במצעי הבחירות לא עלו לפועל ולא הוגשמו. אעלה על זה פוסט בקרוב.
4. מעבר לכנסים ואירועי מוזיקה הארגון לא באמת דאג להפוך ל"בית החם" אותו הם אמורים להיות.
5. הארגון עשה טעות כשלא דאג ליחסי ציבור מלכתחילה, כשאפילו לא יצרו קשר מאורגן עם דובר אמא"י שנאלץ לאלתר פעם אחרי פעם.
6. חוסר אחריות ארגוני: בחירת וסינון מתנדבים שנוהלו בצורה לקויה, כשהמתנדבים הטובים זוכים ליחס מחפיר לרוב. וכן, נפגעתי מזה אישית ולכן הפסקתי להתנדב לאחר עבר שכלל כמה וכמה התנדבויות כבר מהכנס הראשון שלהם. אם יעלו טענות שאין מספיק מתנדבים או לא היו עד עכשיו - שימו לב מה פוסט מלודרמטי אחד הזיז. אני מאשימה אך ורק את החוסר ביחסי ציבור נכונים. המתנדבים שבחרו נעלמו, חילקו כרטיסים חינם, לא היו אחראיים כך שהתבצעו גניבות, ועוד.
7. אנחנו שלושה חודשים לפני כנס, ואפילו סגל או מיקום אין. גם בכנסים קודמים הועלו כמה שאלות. מדוע אנחנו חוזרים פעם אחר פעם לאותה בחירת מיקום איומה? ועוד.
8. רוב היחסים הבין -אישיים בקבוצה עם גורמים שהם עובדים איתם לקויים, ומתבצעים לרוב מתוך אינטרסיים וגחמות אישיות, במקום לפעול בהיגיון ולחשוב על טובת הקהילה.

יש לי דוגמאות לכל טענה וטענה שהעלתי כאן, רק שכאן זה לא המקום לפרסם. אני לא מנסה להכפיש, שיהיה ברור.

אז כן, אמא"י כשלו והם הודו בכך. אבל להפיל את האשמה על הקהילה שהיא תוקפת ולא עוזרת? מצטערת, חבר'ה. אתם שוכחים שאתםן מדברים כאן עם קהל של קטינים לרוב. רובם לא באמת יכולים לתרום כהוא זה להפקה של כנס. וגם אלה שכן יכולים- לא שיווקתם את עצמכם נכון. גרמתם פעם אחרי פעם לא לחבב אתכם, וגם אלה שכן מחבבים לא באמת הגיעו להודעות של "אנחנו צריכים עזרה כאן וכאן". וגם אלה שהתנדבו פעם אחת וקיבלו יחס איום, צעקות, ולחם קל עם שוקולד לא באמת יתלהבו לעשות זאת שוב.

אז כן, מה עושים עכשיו?

מתחילים מחדש. עשיתם החלטה נכונה בכתיבת ההודעה. יש צוות שלם מאחוריכם שמוכן לעזור. מה שנשאר עכשיו זה לקחת אחריות ולא רק "להינות". מתארגנת קבוצה של אנשים, בוגרים, בעלי ניסיון שמוכנה לעזור לכם. דם חדש, יכולות חדשות, ניסיון. כל זה מוכן לתרום את עצמו לעזור לכם. צאו מתוך הייאוש ותתחילו לעבוד, והפעם ברצינות, עם מוח. אתםן צריכים לגרום לקהילה לתת בכם אמון? הרוויחו אותו ביושר. וכן, גם אני כאן כדי לעזור.

ואתם, חברי הקהילה שלא באמת יכולים להיות בסגל הכנס-

קודם כל, לא להילחץ. יהיה לכם כנס, ראו זאת כהבטחה. שבו ותחשבו. איך אתם יכולים לתרום? אני לא מדברת רק על התנדבות. יש עדיפות למתנדברים בוגרים, זה נכון, אבל איך שהוא קרה שגם מתנדבים בוגרים הוכיחו את עצמם כחסרי אחריות. אני מתכוונת לנסות לדאוג אישית שהפעם המתנדבים יבחרו כמו שצריך. המתנדבים נבחרו על סמך גיל, עד עכשיו, בלי לבדוק פרמטרים אישיותיים או כשרונות, וזו בעיה חמורה לדעתי. אתם בני 14 אבל חושבים שאתם אחראיים מספיק? חשבו על זה. צריך זמן, אחריות וכוח. וגם הקרבה, לוותר על פעילויות ועל הנאה בכנס בשביל לעזור. אם אתם חושבים שאתם מתאימים, לא משנה באיזה גיל, הציעו את עצמכם.

אתם בוגרים יותר? יש לכם רעיון להרצאה, אטרקציה, פעילות? יש לכם כישרון כלשהו שאתם חושבים שיכולת להתאים? ציירים, זמרים, נגנים, מכורי אנימה קשים שיכולים להעביר ידע או כל דבר אחר לאנשים אחרים? חשבו על זה. כשיעלו הודעות מתאימות להכל אז תדעו אם אתם מוכנים.

ובלי פאניקה, אנשים, יום המגבת עבר כבר. תאהבו את הקהילה שלכם ואנשים שתורמים לה, זה הכי חשוב.

ולא, אנחנו לא רוצים מתנפחים בכנס שלנו, תודה.