על אמינות, אחריות וסליחה

אני מודה, ייתכן ולא הייתי צריכה לעשות מה שעשיתי, שזה בדיוק הדבר ממנו נמנעתי לעשות בארבעת החודשים הללו: ירידה לפסים אישיים. מעולם, עד אתמול, לא הזכרתי ולו שם אחד בבלוג שלי. היו לזה סיבות טובות שלא אפרט אותן כאן. אבל עכשיו, במבט לאחור, ייתכן והחלטתי לחרוג ממנהגי הייתה פזיזה. אבל אלטרנטיבה אחרת לא הייתה לי.

אין שום דרך בה פרסום של שיחה אישית, ללא התראה או בקשה היא דבר שאי אפשר לבצע ולצאת טוב מכל העניין. מה שביצעתי היה פחות או יותר לקחת את המוניטין שבלוגי צבר ולהניח אותו אחר כבוד תחת גיליוטינה. עשיתי זאת מתוך ידיעה ברורה של המצב, אחרי שקילה של הדבר כמה וכמה פעמים במשך שבוע. החלטתי לפרסם במחשבה ש״זכות הציבור לדעת״ חשובה הרבה יותר ממני. הקהילה הייתה צריכה לדעת על הכל, במיוחד בתקופה שלפני בחירות.

ההחלטה שלי הייתה נכונה בסופו של דבר. פתאטית יצאתי גם בעיני עצמי. אבל את המטרה הצלחתי להשיג, גם אם היא לא ברורה כרגע בעיני מי שהביט על כל העניין מבחוץ. הדג אולי ראה את החכה וברח, אבל נלכד עמוק בתוך הרשת.

כאן אני מבטיחה, לעולם לא ארד יותר לפסים אישיים בבלוג שלי. בלי סיבה, עם סיבה, לא אעשה זאת שוב. בינתיים אמשיך מאותה נקודה, אך הפעם - באובייקטיביות. וכדי לעשות זאת בצורה היעילה ביותר, אשתמש בסיפור.

פעם כשהיינו עוד ילדים קטנים בכיתה ו׳, התקיימו בבית הספר בחירות למועצת תלמידים. הרבה ילדים הציעו את עצמם לתפקיד, מיוזמתם החופשית. גם בכיתה ו׳, כמו בכל מערכת הבחירות, כתבו הילדים מצע, אבל המצע של אף אחד מהם לא השתווה באורכו או בתוכנו למצע של אחד הילדים, נקרא לו דני. דני הבטיח לבוחרים שלו ממתקים, מסטיקים והמון קלפים של יוגי -הו. הוא הבטיח לבטל שיעורי חשבון ולהעיף מורה ממש מעצבנת לתנ״ך מבית הספר. אם להתייחס לדברים הממשיים שהוא הבטיח, בין היתר הוא הבטיח לדאוג לתיקון של השירותים ולהחלפת המחשבים המקולקלים בכיתות. דני נבחר ברוב קולות, הפך ליו״ר מועצת התלמידים מה שהקנה לו מעמד ממש מכובד. לאחר חודש שלא זז דבר באו אליו התלמידים בטענה. ״דני, למה אתה לא עושה כלום?״ ״כי אין לי זמן,״ אמר דני. ״אני עסוק.״ ״אבל הבטחת!״ קראו התלמידים, ״אמרת שתעשה את כל זה.״ ״כן, אבל אני לא חייב לכם כלום, אני לא מרוויח על זה כסף. אני התנדבתי.״

כן, חבריי היקרים והאהובים שלי, ללא ציניות. זוהי בדיוק הנקודה שאליה התייחסתי בפרסום הפרובוקטיבי הקודם שלי. לפחות אחת מהן, באחרות אגע עוד מעט.

בכל מערכת בחירות דמוקרטית, בדיוק כמו הבחירות לאמא״י, הבוחרים ככל הנראה לא בוחרים במועמד כי הוא חתיך, אלא כי הם מאמינים שהוא יעשה את כל מה שהבטיח לעשות. הם נותנים לו את קולם במטרה שהוא לאחר מכן ידבר בשבילם ויחליט החלטות למענם. כולנו עברנו את שיעורי האזרחות, כולנו יודעים שמה שבוחרים נותנים הוא כוח: הכוח הזה נותן לאותו מועמד את האחריות. אחריות על כל אלה שהצביעו לו.

וגם אני, בין היתר, נתתי קול בבחירות האחרונות לאותו מועמד.

הקול שלי, כמו הקול של שאר אלה שבחרו בו, ניתן לו באמונה שלמה שהוא התחייב ויתחייב לבצע את כל מה שהבטיח לעשות. ההתנדבות שלו נגמרה ברגע שהוא הכניס את עצמו אל תוך המרוץ הזה אל וועד אמא״י. אם הגישה שלו הייתה נכונה גם בפועל- שכל עוד הוא מתנדב ומקדיש מזמנו ללא תשלום הוא לא באמת חייב לעשות כלום אלא רק מה שהוא רוצה לעשות- כל אלפי האגודות בארץ שהן לא למטרות רווח לא היו מתפקדות וקורסות. אמא״י, גם אם היא לא עוסקת בהצלה של בעלי חיים שהתעללו בהם, לא שונה בגישה הזו: קולות הבוחרים נתנו לך כוח ומחויבות, ואתה זלזלת בהם והפגנת זאת בציבור, אתה וחבריך.

אם הוא היה ממשיך בגישתו הראשונית, לפרסם את מה שכתבתי בלי לפתוח את הפה הוא היה יוצא מלך וזוכה להערצתי. ככה בדיוק אני הייתי נוהגת אם לא הייתי מתכוונת להקשיב לביקורת. אבל הוא דיבר, ודיבר, בעוד חברו הטוב כותב נגדי פוסט נאצה משעשע מאוד אך חסר היגיון בחרוזים. הם נפלו לרשת שטמנתי, ונתנו לי את האפשרות לכתוב את הפוסט אותו אתם קוראים עכשיו. הם כתבו בגלוי את מה שאני התלבטתי אם לפרסם במשך חודשים.

נסכים עם הנקודה שאכן, חברי וועד אמא״י היקרים, מרגע שנבחרתם האחריות היא עליכם: אתם לא עושים אם אתם רוצים, אתם עושים כי התחייבתם לעשות במערכת הבחירות שבה השתתפתם. נמשיך לנקודה האחרונה שרציתי להעלות.

הפוסט הקודם, כמו שחדי העין מביניכם שמו לב, לא היה פוסט תלונה על כל מה שעשיתי, וגם לא פוסט השתחצנות. הוא פשוט ניסה להעביר נקודה מסוימת אותה אסביר כעת.

זכות הבחירה לאמא״י נקבעת בהאם תרמת לקהילה או לא. אך מה זה נחשב לתרום לקהילה? ישבתי וניסיתי להבין. עד היום התנהלו 6 כנסי אמא״י. אני, בתור אוטאקואית מן המניין שרוב הזמן הזה הייתה קטינה ורצתה לתרום, התנדבתי ל3 מתוכם. חצי מהכנסים. בנוסף, הסברתי מדוע הפסקתי להתנדב, לא בתור תלונה, וציינתי שעברתי לתרום דרך מחזמר שעתיד להעלות הקיץ. אני עוזרת להם כבר יותר משנה. יותר מזה, רבים הם אלה שיסכימו שעבודה יומיומית כמעט על מחזמר במשך שנה הרבה יותר מסובכת מהרמת כנס, זה בלי להתייחס לתפקיד אותו אני ממלאת במחזמר. עם כל זה, אני לא נחשבת כמישהי שתרמה לקהילה. אתם שוב מוזמנים להביט בפייסבוק באותם דיונים. אני לא נחשבת תורמת, כך שככל הנראה ממה שהצלחתי להבין בין הירידות עלי, לא זכאית לשום קרדיט על הרצון הטוב וגם לא נחשבת כפעילת אמא״י.

נשאיר רגע בצד סכסוכים אישיים, מה זה נחשב תורם? איפה עובר הקו בין סתם בכיין או אוטאקו רגיל שהתנדב ללא תמורה לבין תורם אמיתי?

פעם אחרי פעם הדגשתי: לא כתבתי מה שכתבתי כדי להשתחצן או להתבכיין, ציינתי גם שאני לא רואה את עצמי מעל אף אחד מחברי הוועד והלוואי והייתי מסוגלת להגיע לחצי ממה שהם הספיקו לעשות למען הקהילה. כבודם במקומם מונח.

אבל הם? זלזול וקללות וירידות, זה מה שהיה להם לומר עליי. מי רוצה אותך בכלל בוועד, יש לך בעיות גנטיות מולדות שגורמות לטמטום, פוסט מזלזל שלם עם יצירתיות בלתי נדלית. ולמה? כי את התנדבת במשך 12 שעות בשנתיים וחצי, ואנחנו היינו חלק מסגל של כנס. בגלל זה אנחנו נחשבים ואת לא.

אז רגע, נעצור כאן. תרומה של אדם לקהילה נמדדת באם הוא הרים כנס? ומה עם, נניח, מנהלת ספינצ׳אן לדוגמא, שיושבת יום יום ומעדכנת את הבלוג הכי נצפה בקהילה, ללא תמורה, הכל למען הקהילה - או לדוגמא במאית המחזמר שכבר שנה שלמה על סף התמוטטות עצבים אבל עושה הכל מאהבה בשביל שהקהילה תזכה לראות מחזמר הקיץ... מה איתם? הם לא נחשבים תורמים? עזבו אותי שהתנדבתי 3 כנסים? מה איתם? אבל רגע, אם הייתי מתנדבת ל4, 5 או 6 כנסים, הייתי נחשבת תורמת?

התשובה היא לא. למה? כי לא הייתי חלק מסגל של כנס. אני לא אכנס לנקודה הזו עכשיו, אבל בניגוד לטענה שעלתה - לא, אתה לא נכנס לסגל של כנס כי התנדבת יפה ומכרת המון כרטיסים בדוכן. אתה נכנסת לסגל של כנס כי היית חבר של מישהו מהם והם הכירו אותך, גם אם לא הוכחת את עצמך בדרך כלשהי בעבר. לסיכום: אם אתה לא חבר של הוועד שנבחר להיות חלק מסגל - גם אם התפקיד שלך בוצע בצורה מזוויעה- אתה לא תורם ולא נחשב, לא משנה מה עשית. כי הם עבדו ״400 שעות״ לפני כנס, כשאני עבדתי 4 במהלכו.

גם אם זו לא הגישה האמיתית של אמא״י, זה מה שמשתמע מהתגובות אותן קיבלתי מהם. תקנו אותי אם אני טועה.

נקודה אחרונה- מעולם לא דיברת רע נגד קיום אמא״י, כל ההערות שהיו לי אי פעם הן נגד מעשים ספציפיים. יותר מזה, הבלוג הזה הכיל, מתוך 4 פוסטים תוכניים, פוסט שלם שנועד לשבח אותם מול אנשים שחושבים אחרת. לעיונכם.

כל תגובותיהם נמצאות במקום פתוח לציבור, לעיניכם הרואות. אני חושבת שאתם מסוגלים להבין עכשיו איזה סוג אנשים אתם לא רוצים לראות בוועד.

אני אבקש סליחה אם מישהו נפגע מפוסט זה או מהקודם לו באופן אישי.

- Posted using BlogPress from my iTouch