tag:blogger.com,1999:blog-89909062973985671262012-01-22T09:47:12.350-08:00The Singernoreply@blogger.comBlogger211100tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-22824877353375165142011-12-25T12:35:00.000-08:002011-12-25T15:38:59.573-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">יש משהו מיוחד בספרים, שלא מצאתי ב-כמעט- אף סרט שראיתי: כשמסיימים ספר, אבל אחד טוב באמת, הוא משאיר אותך עם "מטען" עמוק בתוך הבטן – אחד שקורא לך "לך! לך ודבר על זה עם מישהו!". ספרים כתובים, בשונה מסרטים, לא מאכילים אותך בכפית ונותנים לך לחשוב בעצמך ולהבין דברים בדרך שלך, כך שאם קראת ספר במשך יומיים, רק השיחות שתוכל לפתח עליו יגיעו לארבעה ימים לפחות. מנגה היא לא שונה בקטע הזה, ולכן הצורך במועדון קריאה לקהילת האנימה ומנגה הישראלית הוא מתבקש, אם לא הכרחי. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">בחודש אפריל האחרון נפלה ההחלטה שהנה, עכשיו הזמן המתאים, ולא דקה מאוחר יותר: בראשון למאי, קצת יותר משבועיים אחרי תאריך ההחלטה הסופי, יקום מועדון קריאה ישראלי המוקדש כולו למנגה יפנית: קבוצה מגובשת ומאורגנת, שאחת לזמן קבוע תיפגש כדי לדבר על מנגה קבועה מראש, ו... זהו. זה הבסיס איתו התחלנו – כל השאר נתון לשיקולנו בלבד. כל כמה זמן תתרחש פגישה? איך נדע איזו מנגה לבחור? איפה נקיים את הפגישות האלה בכלל? באיזה מתכונת הן יתנהלו? כל כך הרבה שאלות ורק שבועיים לענות על כולן. בעזרת כוח רצון חזק ויוזמה עם המון אהבה לתחום, הצוות התותח שהצטרף אליי למשימה הזו נמצאו התשובות, וכיום, מועדון הקריאה מצליח הרבה מעבר לציפיות המקוריות וכבר עבר את סף החצי –שנה בהצלחה מרובה, חי ונושם כבר שמונה חודשים.<o:p></o:p></span><br /><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-k91B9aOXJhQ/TveI6IyA1HI/AAAAAAAABJ8/3N8BJWc4XDA/s1600/303748_264929713545650_200755186629770_723888_1226437312_n+%25281%2529.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="239" src="http://3.bp.blogspot.com/-k91B9aOXJhQ/TveI6IyA1HI/AAAAAAAABJ8/3N8BJWc4XDA/s320/303748_264929713545650_200755186629770_723888_1226437312_n+%25281%2529.jpg" width="320" /></a></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">כל ראשון לחודש מתפרסם כותר מנגה שנבחר על ידינו: פעם זה כותר שפונה יותר לקהל גברי, ופעם זה כותר שפונה יותר לקהל נשי; פעם זה כותר שמתמקד יותר בעל טבעי, ופעם זה כותר שמתמקד בחיי יומיום של דמויות רגילות לחלוטין. המטרה שלנו היא ליצור גיוון ולפנות לקהל יעד שכולל את כולכם – כל אוהבי המנגה בארץ. הפרסום מתבצע אינטרנטית – דף הקבוצה שלנו בפייסבוק, הפורום שלנו תחת מערכת "אנימה איי.אל" ואתר אמא"י. ההודעה שמתפרסמת מפרטת גם כמה יש לקרוא מהמנגה (כולה? רק כמה כרכים ממנה?). את המנגה הזו ניתן יהיה גם לקנות בהנחה במהלך החודש ב"קומיקס וירקות", חנות הקומיקס התל אביבית, לראשונים אשר יבקשו אותה בפייסבוק (ולא סתם הנחה, 20% בימינו זה לא צחוק!). שבועיים לאחר מכן גם משוחררת הודעה עם פרטים על מיקום הפגישה – בית קפה תל אביבי, ובנוסף בית קפה ירושלמי, לאוכלוסיה שנמצאת קצת יותר רחוק מהמרכז ולא יכולה להרשות לעצמה להגיע לפגישה המרכזית, ומעכשיו נפתח גם "תא" לחובבי המנגה בטכניון החיפאי. ביום האחרון לאותו חודש, מתקיימת הפגישה בבית הקפה הנבחר. ומה קורה שם? בשביל זה כבר תצטרכו לבוא לראות בעצמכם.<o:p></o:p></span><br /><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span><br /><div style="text-align: center;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b><a href="http://www.facebook.com/pages/Manga-Caf%C3%A9-2011/200755186629770">הדף שלנו בפייסבוק</a></b></span><br /><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-2282487735337516514?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-32593237677354271112011-11-13T00:08:00.001-08:002011-11-13T00:33:54.953-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">קודם כל חשוב לציין, לא הייתי נוכחת בתקיפה בדיזינגוף סנטר. אני לא מכירה באופן אישי את המעורבים בעניין, באופן מקרי (או לא כל כך) אני עובדת כמה מטרים ליד, בחנות בדיזינגוף סנטר. אני לא אצדיק אף אחד מהצדדים, לא את התוקפים, הנפגעים או את שומרי הסנטר, כל אחד והבעיות שלו. אין כאן אף צד שיצא, לעניות דעתי, נקי לגמרי. רק שתבינו כיצד נראה העניין מהצד.<br /><br />מהרגע ששמעתי על המקרה, בטלפון, הרגשתי משהו מסריח. לחברה טובה שישבה לידי, אמרתי שהסיפור של מישהי, שלא עשתה דבר, ופשוט התחילו להרביץ לה רק כי בגלל מה שהיא, רק בגלל שהיא הייתה שם... משהו כאן מסריח. כאן, לא מדובר על ערסים ברחוב בגן חשוך, מדובר כאן במקרה שהיו מעורבות בו, מהצד התוקף גם נשים. במיוחד הדאיגה אותי העובדה, שלפי מה ששמעתי, למרות שהעניין הוכחש כמה פעמים, הייתה הקטינה שיכורה. לא רק זה, היא סירבה ללכת להעיד. אני לא שופטת כאן אף אחד, בוודאי שלא. אבל למי שצופה בעניין מהצד, מנקודת מבט אובייקטיבית... בטוח הייתה התגרות ראשונית. את זה אמרתי לחברה שלי. בטוח היה כאן משהו קודם. אחר כך, בפוסט של אחת שנכחה באירוע, ידעה מה קרה שם והעלתה את זה על הכתב, התברר לי שצדקתי: הייתה התגרות מצידה של השיכורה שהותקפה. כמובן, אני אחזור על זה שוב, הדבר לא מצדיק בשום צורה ובשום אופן אלימות פיזית משום סוג שהוא. אבל שוב - תסתכלו על העניין מהצד: התגרות מצד אחד, תגובה אלימה מצד שני. ועוד כשיש קטינים על אלכוהול בסיטואציה. זה כבר נראה אחרת מנערה שהותקפה על לא עוול בכפה. הסיבה היחידה שאני מזכירה את זה, היא כדי שתנסו להבין, מה עובר כל שבוע, כל יום חמישי, על השומרים בדיזינגוף סנטר.<br /><br />בין עובדי החנות לבין השומרים נשמר סוג של יחסי ידידות; מדי פעם הם קופצים, אומרים היי, מתעדכנים. ובימי חמישי, הו, בימי חמישי... כל שומר שיש לו אופציה לקחת חופש בימי חמישי קופץ על המציאה: מעטים אלו שרוצים לעשות סיורים בפנים באותו יום. תשמעו פעם אחת את מכשיר הקשר שלהם, אם יצא לכם לעמוד ליד אחד מהשומרים: אחת לחצי דקה מתקבלת תלונה נוספת מבעלי חנויות... תלונה על מה? לא, לא על התפרעויות ערסים, אלא על "אוטאקואים", אותם בנצבי נוער שאתם חלק מהם, שמסתובבים עם כובעי ארנבים. על מה לא? רעש, בלגן; נסו להיכנס לחנות פעם, שצמוד אליה אתם מתקבצים. אני, באופן אישי, עובדת בחנות כזאת. אני לא חושבת שאצליח לגרום לכם להבין באופן מלא מה ההתקבצויות שלכם, כן, זו פניה אישית - עושה לנו, לעובדים, ולבעלי החנויות: לקוחות לא נכנסים, ביום חמישי, היום הכי חזק במכירות שיש. אלה שכבר בפנים מתלוננים אלינו, בקול, ובסופו של דבר יוצאים החוצה. כן, מעבר לעובדה שהרעש - אתם שם, מאחורי הזכוכית, מפריע לנו באופן אישי, נפגע כאן מקור פרנסה של אנשים. והשומרים בסנטר? בכל פעם שחנות מתלוננת, צריכים להגיע במקום כדי לומר לכם ללכת. ואתם לא הולכים.<br /><br />כמה פעמים אני, חלק מכם, פתחתי את הדלת האחורית של החנות כדי לומר לכם לזוז מהדלת או, רחמנא לצלן, לומר לכם לדבר קצת יותר בשקט, ונתקלתי בצחוק -עליי- קללות "איזה מעצבנת!" וסתם התעלמויות? כמה פעמים ישבתם שם, ליד הדלת האחורית של החנות שלי, ו-בום!- דוחפים את הדלת ונתקעים בה, מה לעשות: כשיושבים אחד על הברכיים של השני נופלים לפעמים אחורה. אני, אחת מכם, הפסדתי בגלל זה לקוחות: הפסדתי בגלל זה כסף. ולמה שתקומו ותלכו לשבת במקום אחר? הסנטר הוא מרחב ציבורי, מותר לכם לשבת בכל מקום, לי אין זכות להתלונן, הצעירים בסנטר מכניסים לחנויות כסף!<br /><br />אז לא. אני לא חושבת שיש דרך לכמת את כמות הכסף והלקוחות שהפסדתי בגלל הרעש, ההתקהלות והבלגן. אני לא חושבת שאפשר לכמת את העצבים, התסכול, וההתרוצצויות של השומרים בסנטר ששונאים את ימי חמישי. זה לא שהם נטפלים - הם מקבלים תלונות מחנויות. אם כל כך הרבה מתלוננים - זה לא שכולם שונאים אתכם: כנראה אתם לא כל כך בשקט עפ"י מדד אובייקטיבי: כנראה שאתם באמת -באמת עושים רעש.<br /><br />וכשאתם מהווים לשומרי הסנטר מטרד -<b>למה שהם יקשיבו לכם?</b><br /><br />כשהם נתקלים במקרה שניתן לפרשנות - צעירה שיכורה התגרתה בצעירים אחרים שהרביצו לה, למה שהם יחשבו שהיא הייתה פה קרבן תמים? גם אני, אם הייתי במקומם וצריכה לפרש את המקרה, הייתי רואה אותו כך בדיוק: צעירים הולכים מכות. צעירים בעייתיים. הם לא חשים צורך לעזור ב"קרב כנופיות", הם פשוט אומרים -בוא נוציא אותם מהסנטר. אף אחד אחר במצבם לא היה נוהג אחרת, תנשמו עמוק ותחשבו על זה. לפני שנה - גם אני הייתי במקום שלכם. גם אני הייתי "ילדת סנטר" שישבה ליד קומיקאזה, יחד אתכם. אני לא נגדכם בשום צורה שהיא. רק שפעם הבאה, כששומרי הסנטר לא יעזרו לכם, אל תבכו: תזכרו את הפעם ההיא, שחברים שלכם הוציאו לי לשון כמו תינוקות כשאמרתי להם לזוז מטר אחד מהדלת של החנות שלי. מטר.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-3259323767735427111?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-35353504937535854622011-08-26T10:20:00.000-07:002011-08-26T10:20:29.227-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני זוכרת שנכנסתי לקניון עזריאלי. אני זוכרת כניסה לתוך אולם, תשלום של סכום כסף כלשהו ואולם ארוך וצר, כמה חדרים בודדים, שולחנות של דוכנים וצפיפות, המון צפיפות; המון אנשים, אני לא יכולה לשער כמה, מוזיקה רועשת, מסכי הקרנות קטנים, הרצאה מגוחכת ובנות שקפצו עליי בחיבוקים, עד היום אין לי מושג מי הן היו. המתחם היה פצפון, ההפך הגמור מההלם שלי שהיה עצום, וגרם לי להבין שלכנסי אנימה אני לא אגיע יותר עד שלא אכיר אנשים מהקהילה. כבר אז, בכנס הראשון שלי אי פעם, הגעתי לתובנה שהמטרה העיקרית של הכנסים היא להוות מפגש חברתי.<div><br /></div><div>בשונה מכנסים של מדענים, מורים, או אנשים מבוגרים שחשים את עצמם בכלליות - אליהם הם מגיעים כדי לשמוע הרצאות ולצאת עם תובנות חדשות על העולם או שקר כלשהו - אוטאקו'ז מגיעים לכנסים שלהם כלי לפגוש חברים, אנשים אשר חולקים את אותו תחביב כמוהם, ואם אפשר להכיר כמה חדשים על הדרך מה טוב. אוטאקו שרוצה להגיע לכנס כדי לשמוע הרצאות ולהחכים בתחום? הנשמע כדבר הזה? ואני, אשר הגיעה לכנס כאחת שלא הכירה עוד אף אחד אחר - לא היה לי מה לעשות שם. יצאתי מהמתחם אחרי שעתיים.</div><div><br /></div><div><b>איך התגלגל לידי כרך המנגה הראשון שלי</b>, שלאחר קריאתו נדהמתי לגלות שגם סדרה מצוירת יש לו? ממש במקרה, דרך אחות של חברה של חברה. משם סיפור האהבה הלך והתפתח, יחד עם כמות הסדרות עליהן סימנתי וי. לאחר הביקור הראשון בכנס אנימה, שגם אליו התגלגלתי ממש במקרה (מה? יש כנסים?!) התחלתי לחקור במבוכי האינטרנט: פורומים, אתרים, בלוגים, מה לא. עולם חדש נפתח בפניי, והפוטריסטית שעשתה הסבה מקצועית לאוטאקו נכנסה לקטע החברתי חזק, כנס עובר, ועוד אחד.&nbsp;</div><div><br /></div><div>אתמול, אחרי שש שנים מהכנס הראשון שלי, הגעתי לכנס. אבל לא בתור האוטאקו המבולבלת שהייתי, שישבה וקראה בבית לבדה בלי להיות מודעת למאות שעשו אותו דבר ברחבי הארץ, אלא בתור סגל. תפקיד קטן אמנם שהשתדלתי למלא טוב ככל שיכולתי, אבל הוא ככל שאר התפקידים שמילאו שאר חברי הצוות המדהימים אחד אחד, בעל יותר משמעות משנדמה. לכנסים שלנו יש תפקיד חשוב - לאחד את הקהילה שלנו: לאסוף את כל חובבי התחביב, לקרב אותם, לכנס אותם במקום אחד, להכיר ביניהם, ליצור חברויות, לתת את הצ'אנס לכל אותם אלה שיש להם סיכוי לאהוב והתגלגלו לשם במקרה ולצרף אותם אלינו. ללא כנס כמה מזה היה קורה? ללא כנס, נתונים לסדי הפורומים האינטרנטיים, כמה התחביב היה מתפתח? כמה הכרה הייתה לנו בציבור בארץ?&nbsp;</div><div><br /></div><div>הכנס תועד במצלמת ערוץ 2. בעוד כשבועיים, עוד אנשים יגלו על קיומנו. מי ייתן שבעוד עשר שנים, לא ניכנס בתור אייטם ל"פריקים, אנשים מוזרים שיעלו לנו את הרייטינג" אלא בתור תחביב מוכר, מוערך, שלא מרים גבות. מי ייתן והקהילה תגדל ותגדל, והאלף חמש -מאות שהגיעו אתמול יהפכו ל15,000. טוב, נסחפתי קצת, אבל מי אמר שכנס של שבוע הוא מילה גסה?</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-3535350493753585462?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-59305702537797835842011-05-29T08:54:00.000-07:002011-05-29T08:54:35.346-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">זהו פוסט אשר מהווה חלק מטבעת האנימה הישראלית, כאשר הנושא החודשי הוא "<i>קהילת האנימה מחוץ להווי הכנסים</i>". הפעם אעשה זאת קצר וקולע, בלי להאריך ובלי להתברבר סחור -סחור. <b>הפעם אין סיבה.</b><br /><br /><b>אז, מה בעצם מייחד את האוטאקו מחוץ למסגרת הכנס?</b> בחיי היום -יום שלו, בין לימודים לעבודה וסתם שעות שינה, מה הופך את האוטאקו לכזה? מספר המנגות שהוא בולע בשבוע? כמות הפיגרים והפוסטרים שתלויה לו על קירות הבית ועל הראש? המשחקים שהוא משחק? סרטי האנימה שהוא צופה בהם? מד ההודעות שלו בפורום שהוא נמצא בו? השילוב של כל הנאמר לעיל? התשובה הברורה לכולנו היא <b>לא</b>: הדברים הללו לא עושים את האוטאקו למי שהוא. יכול להיות אוטאקו שצפה בסדרה אחת בשנה האחרונה, ואחד שצפה באלף. המספר הזה לא רלוונטי לדבר. כנ"ל מספר המנגות. לי אישית אין אפילו פיגר אחד בבית, לא קונסולת משחקים, ולמען האמת? צפיתי רק בסרט אחד בשנה האחרונה, וגם אותו עצרתי באמצע. מה שמייחד את האוטאקו - חובב האנימה והמנגה הישראלי - הוא המילה הראשונה בהגדרה הזו: חובב. לא סתם חובב, חובב זאת מילה חלשה מדיי: האהבה של האוטאקו לאנימה. האהבה שלו למנגה ולתרבות היפנית בכלל. זה מה שעושה את ההבדל בין מי שהיינו בגיל חמש - ילדים שצפו במומינים ובפוקימון, למי שאנחנו היום כאשר אנו מודעים באמת למה שאנחנו צופים.<br /><br />אם אהבתם פעם משהו אהבה אמיתית, אתם צריכים לדעת למה אני מתכוונת: אהבה היא לא דבר תלוי זמן. גם זוג שהיה מאוהב עד מעל לראש אהבה אמיתית, לא קראש או דבר בסגנון: קשר אמיתי, כזה היוצא מהלב, גם אם הם ייפרדו בפרידה הכי מכוערת בעולם לעד יישאר איזה ניצוץ קטן בלב כשהם יפגשו. רגש קטן אחד, ולו רק נוסטלגי, משהו שקושר את אותם שניים לנצח; ומה הנקודה שלי? גם להיות אוטאקו אמיתי קושר אותך בקשר שכזה.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">גם שנים מכאן, גם אם אתם תפסיקו לצפות, תפסיקו לקרוא, תפסיקו להתעסק בצורה אובססיבית או שתקטעו את הקשר ביניכם לבין הקהילה כליל - אם אהבתם באמת, אם הייתם אוטאקו, הניצוץ החמים הזה בלב יישאר:</span> לעד תוכלו להביט בפוסטר של סדרה שאהבתם, וגם אם תחשבו שזה ילדותי ומטופש, תחושת הנוסטלגיה לא תעזוב אתכם. לעולם לא תרגישו טוב עם עצמכם לומר לילדים שלכם שסדרות מצוירות זה לילדים קטנים. אם תשמעו פתיח, ממש במקרה, גם אם לא תזכרו את מילותיו הלחן יתנגן אצלכם בראש נון -סטופ: אתם אוטאקו. אתם לא סתם ילדים שצופים בהלב, בשאלתיאל קוואק ולא מבינים מה ההבדל בינם לבין ווינקס, או בנני ובנון. התבגרתם. אתם עוסקים באהבה שלכם, בתחביב הגדול ביותר שלכם, וגם אם תפסיקו יום אחד, או שאולי כבר הפסקתם, זה לא משנה דבר. כי אוטאקו לא נמדד במספר הסדרות שהוא צופה בהן בשנה. הרגש של להיות אוטאקו ילווה אתכם לנצח.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-5930570253779783584?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com16tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-81015608866039528902011-03-26T12:32:00.000-07:002011-03-26T13:02:45.094-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;">היה לנו כנס נהדר, אתם לא חושבים ככה? אם תמצאו מישהו שמגיע כולו בדעה שלילית לגמרי על הכנס או על המארגנים תביאו אותו הנה, נשמע מה יש לו לומר. העובדה הפשוטה היא שלכנס הזה הגיעה כמות גדולה של אנשים, עלייה של כמה וכמה מאות מהכנס הקודם בקיץ. מבחינתי, למרות שלא חוויתי ממש את הכנס, הוא היה סיפור הצלחה עם קצת יותר מדי מדרגות, אבל נעזוב את זה כרגע;&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;">נושא הטבעת של החודש אמור היה להיות קשור לכנס שעבר -חלף לו, הצעות לשימור ושיפור. התלבטתי בהתחלה, מיד לאחר הכנס, אם יש לי בכלל מה לכתוב על כל מה שהתרחש שם, משום שחוץ ממחזמר נהדר, הקרנה של הסרט של סול איטר, ישיבה של חצי שעה בעמדת הקונסולות והאירוע קוספליי, לא באמת יצא לי להסתובב, לדבר, לחוות אווירה חברתית של כנס כמו בדרך כלל. מסיבותיי שלי לא הרגשתי כלל כנס, כך שאי אפשר להשליך מזה דבר על הכנס עצמו ולא ניתן להאשים בכך אף אחד חוץ מעצמי ומהמצב הפיזי שנפל עליי פתאום בכנס. שקלתי ברצינות את האופציה לא לכתוב דבר לנושא הטבעת הזה, לתת לו לעבור ולחכות לחודש הבא.</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;">&nbsp;מתברר שלא רק אנחנו חשבנו להעלות נושאי שימור -שיפור, מיד לאחר הכנס פרסמה עינב יצחק <a href="http://www.facebook.com/notes/einav-izack/%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%9F-2011/10150126694220139">נוט</a> בדף הפייסבוק שלה, מה שהתפתח לאחר מכן ל<a href="http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2009&amp;MessageId=150932267">דיון</a> ארוך, קשה ורב משתתפים ב<a href="http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?ForumId=2009">פורום קוספליי</a> בתפוז. הדיון שהיא העלתה, בלי להיכנס לפרטים, התייחס בעיקר לנקודה שההרשמה לאירוע הווק -און מוגבלת בזמן ואין מקום לנרשמים של הרגע האחרון, &nbsp;התחרות מוגבלת בזמן מסיבות ברורות ולכן נערך סינון ובו לא העלו כמות נכבדת של משתתפים לבמה- אפילו לא במסגרת הווק -און. הנוט גרר כמה עשרות תגובות שרובן המוחלט תומכות מאנשים אשר חשו פגועים מהעובדה שלא ניתנה להם ההזדמנות לעלות על הבמה להציג את עבודתם לקהל (מה שלתחושתם הוא ה"שיא" של הכנס). הפוסט והתגובות אמנם נכתבו מנקודת מבט של נפגעים אשר רצו בסה"כ להשמיע את הכאב שלהם (ברור שהמילה כאב היא מוגזמת, אך היא צריכה להיאמר) - לא בתור תקיפה של המארגנים, אלא כדי לציין מהם הדברים הבעייתים שקרו, תוך כדי הצעה של כמה עשרות(!) הצעות בונות ודיונים פורים על מנת שתהיה דרך לשפר את הדברים האלה להבא. לשופטות לדוגמא, לא נאמר שהן עשו טעות בכך שהם פסלו כך וכך מתחרים מהתחרות - ברור לכולם שזו לא אשמתם שאין זמן להעלות את כולם, אף אחד לא אמר שהן עשו את עבודתן לא כראוי - בסך הכל צוינה העובדה שצריך למצוא דרך שבה כן ניתן יהיה להעלות את אלו שנפסלו לבמה, אפילו לא במסגרת התחרות, תוך הסבר כמה הדבר הזה הכרחי.</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;">מאוחר יותר, הדיון לקח בתפוז מפנה חד. למרות שהייתה תמימות דעים בנוגע לרוב הנושאים שעלו (יש עדיפות לקוספליירים מתחרים על פני נרשמי הווק -און במצבים של חוסר זמן, הרשמה מראש לווק -און צריכה להיסגר ביום הכנס תוך כדי ניהול עמדת לווידוא אנשים שמגיעים, סידור מקום מסודר לקוספליירים באולם התחרות ולא כמו שהתנהל עד היום, והכנה מראש של שאלות למנחי התחרות כדי למנוע שאלות שחוזרות על עצמן, וניסיון להכין מודל לחלוקה לרמות בתחרות) קמו קולות שונים בתכלית: מצד אחד קמה דעה של "בואו נבטל את התחרויות בגלל התלונות" - שלצערי הרב צצה מהסיבה הלא נכונה. אנשים לא באו להתלונן על התחרות, אלא על דברים ספציפיים שברי תיקון שזו הסיבה להקמת הדיון. מצד שני קמו אנשים שהתחילו לטעון שעצם המושג של "תחרות קוספליי" הוא שגוי, מכיוון שהיא מתמקדת על תפירה ועל איכות יצירה ולא על "דברים ברומו של הקוספליי" כמו קרבה לדמות, מה שלא מאפשר לאנשים אשר רכשו קוספליי ולא יצרו אותו להתמודד, אלא "מכריח" אותם לעלות על הבמה במסגרת הווק -און בלבד. עלו גם טענות כגון אנשים שיש להם אמצעים כלכליים ירכשו בדים יקרים יותר וחומרים יקרים יותר ויבחרו מראש דמויות אשר דורשות יותר השקעה כלכלית מה שכביכול יוצר "אפליה" של קוספליירים חסרי אמצעים שכאלו.</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;">דיונים כאלה הם לגיטימיים ורלוונטיים: כל דעה אכן מכילה משהו בבסיסה, וכל אדם רשאי להחזיק בכל דעה שיחפוץ, וכמובן - לבטא אותה בכל אמצעי שיבחר. אבל כמובן שצריך לזכור דבר אחד: עלינו לשמור על תרבות הדיון. לאחר שראיתי שהיו נפגעים מקרב האנשים שהיו חלק מהקמת האירוע התחלתי לחפור בנושא, לראות האם היו דברים בגו - אך בהודעות שקראתי, אחת אחרי השניה, נאמרו משפטים כמו "השופטות עשו את מלאכתן נאמנה, אין תלונות אליהן", גם בנוגע להנחיה לא נאמר ולא משפט פוגעני אחד שאומר שהיא נעשתה לא כמו שצריך. ההפך: כל המטרה הייתה הסתכלות לעתיד - איך אנחנו משפרים דברים להבא, ללא הסתכלות על העבר. לוקחים נקודות חלשות ומתקדמים מהן הלאה. אפילו אלו שטענו שצריך לאפשר לקוספליירים קנויים להתחרות עד נקודה מסוימת לא ראיתי אמירות אשר ראויות לציון בתור פוגעניות בכל צורה שהיא.</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;">באיזה -שהוא שלב התחלנו להתדרדר לתוך תהום: כל צד החל להסתכל על הצד השני של הויכוח בתור תוקף, ובנקודה הזו &nbsp;ממש השיחה החלה לגלוש לפסים שאליהם היא לא הייתה אמורה להתקרב בכלל. אני לא אציין אמירות, או אנשים, ואפילו לא אתן קישור להודעות כי אני לא חושבת שהודעות כאלה צריכות להיקרא בכלל. כמו שבכל זוגיות, כמו שבכל קשר אנושי - יש חילוקי דעות. יש ריבים. יש עליות ומורדות, אף פעם לא נמצאים במצבים טובים וחיוביים לנצח - גם בקהילה כמו שלנו לפעמים יש אנשים עם דעות שעומדים בניגוד ישיר אחד מול השני. במצבים כאלה לצעוק, להפנות אצבעות מאשימות או לבטל במחי יד דעות של אנשים אחרים זה הדבר האחרון שצריך לעשות. למצבים כאלה גם אין פתרון קל - אבל ברור לכולנו שבמצב הנוכחי חייבים לפתור את הבעיה הזו כדי שנוכל להתקדם הלאה ולהשאיר את חילוקי הדעות הללו מאחור, לקבור זוהמה לא מעלים את הריח שלה, מספיק להתקרב לארגז החול של החתולים שלי בשביל להבין את זה.</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">מה אני מציעה?</span> לפתוח את הנושאים הללו לדיון נפרד, והפעם עם תרבות דיון גם אם אנשים ייאלצו להחזיק את עצמם שלא לפגוע. להיות חכמים ולאו דווקא לעמוד על צדקתם בכוח עם הראש בקיר. אם זה היה אפשרי הייתי שמחה לנסות לארגן בעצמי יום, בו נוכל להפגיש כל אדם שירצה לקחת חלק בעניין פנים מול פנים, לשבת סביב שולחן אחד ופשוט לפתור את הכל. לנסח רשימת חוקים ונהלים חדשה, שלפיה תנוהל תחרות הקוספליי בעתיד, ובהכנתה יוכל לקחת חלק כל מי שרק ירצה. דבר כזה, כמובן, לא יכול להתבצע און -ליין וזו העדיפות האחרונה שלנו. &nbsp; &nbsp;</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;">אתם כמובן רשאים להביע את דעתכם לרעיון שלי, לחיוב או לשלילה.&nbsp;</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="color: black; line-height: 115%;"><br /></span></b></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="color: #cccccc; font-family: inherit;"><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">אי אפשר להכריח אף אחד לאהוב אותי</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">כל מה שאני יכול לעשות הוא</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-converted-space"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">להיות מישהו שאפשר לאהוב</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">השאר תלוי בצד השני</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="color: #cccccc; font-family: inherit;"><b><span dir="LTR"> <br /></span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">לא מה שקורה לאנשים הוא שחשוב</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>,&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">אלא מה שהם עושים לגבי זה</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #cccccc; font-family: inherit;"><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"></span></b></span><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><br /></span></b><b><span dir="LTR"> </span></b><b><span dir="LTR"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"></span> </span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">אפשר להמשיך קדימה,</span></b></span><span class="apple-converted-space"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;">&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><br /><span class="apple-style-span">&nbsp;&nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp; &nbsp;&nbsp;</span><br /></span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">לסלוח זה דבר שתורם לי לא פחות מאשר לנסלח, אך קשה לסלוח – זה דורש תרגול</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #cccccc; font-family: inherit;"><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR"></span></b></span><b><span dir="LTR"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><br /></span> </span></b><b><span dir="LTR"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"></span> </span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">לפעמים דווקא האנשים שאתה הכי פחות מצפה שיעזרו לך,&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">יהיו אלו שיעזרו לך לקום</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><br /><br /></span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">לפעמים אני כועס וזכותי לכעוס</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>,</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">אבל זה לא נותן לי</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-converted-space"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">את הזכות להיות אכזרי</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #cccccc; font-family: inherit;"><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR"></span></b></span><b><span dir="LTR"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><br /></span> </span></b><b><span dir="LTR"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"></span> </span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">הרקע שלנו השפיע על מי שאנחנו היום, א</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">בל אנחנו אחראים למי שנהייה בעתיד</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><br /><br /></span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">רק בגלל ששני אנשים מתווכחים</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>,</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">זה לא אומר שהם לא אוהבים זה את זה</span></b></span><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><br /></span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">ורק בגלל שהם לא מתווכחים</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>,</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">זה לא אומר שכן</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><br /><br /></span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי ש</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">שני אנשים חכמים יכולים להסתכל בדיוק על אותו דבר&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">ולראות משהו שונה לגמרי</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><br /><br /></span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי שלהיות חכם חשוב יותר מלהיות צודק</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span><b><span dir="LTR"><br /></span></b><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"> <br /></span></b><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">למדתי שלהיות נחמד זה להתחשב בצרכים של אחרים,&nbsp;</span></b></span><span class="apple-style-span"><b><span lang="HE" style="line-height: 115%;">אבל בלי בהכרח לוותר על הצרכים והאמונות שלי</span></b></span><span dir="LTR"></span><span class="apple-style-span"><b><span dir="LTR" style="line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><b><span dir="LTR" style="color: black; line-height: 115%;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></b></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><span class="apple-style-span"><span dir="LTR" style="color: black; line-height: 115%;"></span></span></span><span dir="LTR" style="color: black; line-height: 115%;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: red; font-family: inherit;">מכל לימוד שכזה, אנחנו נצעד קדימה.</span> <br style="mso-special-character: line-break;" /> </span><span dir="LTR"></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-8101560886603952890?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-85997361200462659692011-03-04T15:18:00.000-08:002011-03-23T06:24:40.738-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אירוע הצפיה בפרחי פריחת -הדובדבן ("הסאקורה") התרחש רק לפני שבוע, התמונות היפהפיות החדשות מסודרות באלבומים מעוררי הערצה ברשת וכבר כולנו בזירה אחרת לגמרי: עוד חמש -עשרה יום בדיוק מגיעה אותה נקודת שיא אליה התייחסתי - כנס ה"הארוקון 2011". כל קוספלייר בקהילה נמצא כרגע באחד משני מצבים: שינה, או תפירה. אין אופציות ביניים, אין זמן לשום דבר אחר שהוא לא מכורך המציאות. רובם יימצאו במצב הזה גם בלילה לפני הכנס; עניין זה, כאשר השעה היא שעת לפנות -בוקר אבל הלחץ גורם לכל השאר להרים הילוך יכול להראות לנו בצורה יפה עד כמה תחום זה קרוב לליבה של קהילה שלמה. אז לפני שאשלח את כל קוראי בברכת הצלחה מכל הלב, ארצה ללבן כאן כמה עניינים שלצערי לא מתנהלים כרגע לשביעות רצוני -בלשון המעטה.<br /><br />אם כבר הגעתם עד כאן אני משערת שיש לכם מושג ולו קלוש על מה אני מדברת, אותם דיוני -פייסבוק מלאי השמצות, טענות, חוסר הקשבה, חוסר פרגון ומעל כולם מתנוססת כותרת הפוסט הזה: דו -שיח של חרשים. אז אני אעשה מה שאף -אחד מקרוביי לא עשה עדיין למרות שאני מקווה שכן ימצאו את הזמן לעשות זאת מיד אחרי: לנסות, שוב, להסביר את עצמנו. כרגע אני מרשה לעצמי לדבר גם בשם חבריי ואני בטוחה שדבר יראה טוב בעיניהם. אחרי הכל - אנחנו כולנו קהילה אחת.<br /><br />התבטאויות כאלה כבר אמרתי לא פעם ולא פעמיים גם במסגרת הבלוג: מבחינתי הקהילה הזו היא משפחה. בתקופה בה לא היה לי אף אחד אחר - לאלה שלא יודעים עזבתי את הבית לאחר שברחתי מבית הוריי לפני פחות מחצי שנה, וגם בתקופה הקשה קודם - הקהילה הזו הייתה לי יותר מבית ומשפחה חמה ואוהבת שלא הייתה לי מעולם. הקהילה הזו היא בשבילי כל העולם. זו הסיבה שפעם -אחרי -פעם, לא משנה מה אעבור, כמה טוקבקים ארסיים אחטוף, אני פה. אני לא אזוז מפה (אני מקווה), וכל דבר שאני עושה, כל מילה שאכתוב, היא לא בכוונה להרע. היא לא בכוונה לתקוף. ירדתי לפסים אישיים פעם אחת במסגרת הבלוג הזה והתחייבתי קבל עם ועדה לא לחזור על אותה טעות שנית.<br /><br /><b>אני לא מתכוונת להסתיר דבר, אם לאחר הפוסט הזה ישארו שאלות בלתי פתורות, יותר מאשמח אם תעלו אותן. אני אענה על כל דבר.&nbsp;</b><br /><br /><u>איך התחיל לצוץ כל נושא הקוספליי?</u> אפתח בקצת רקע על עצמי. אני חברת קהילה בערך 6 שנים. אני לא חושבת שאני נחשבת חברה אנונימית, אני מניחה שרובכם הספקתם להכיר אותי, ולו במסגרת הדברים שאני כותבת. כיום אני לא נמצאת בשום פורום מסויים אלא רק במסגרת פייסבוק וכנסים, אך אני קוראת סמויה בכמה וכמה פורומים, וקוראת קבועה בכל בלוג קהילתי שאני מכירה, אפילו בלוגים אישיים. בין כל הפורומים אותם אני קוראת בקביעות נמצא גם פורום קוספליי בתפוז, בו (אני משערת) לא פספסתי אף הודעה בחודשים האחרונים. אני גם חברה אישית של הרבה קוספליירים מהקהילה, אותם אני אוהבת בכל ליבי. מעולם לא היה לי משהו אישי נגד אף אחד מהם, אם אצטרך להצביע על אנשים אותם אני לא מחבבת ניתן למנות אותם על פחות מיד אחת, ולכל אחד מהם יש נימוק מפורט אי -שם בנבכי הפוסטים הקודמים בבלוג. &nbsp;בעברי יש מאחוריי 3 קוספליי'ז: לואיז מZero No Tsuzkaima, לוקיה מGodchild ופרדריק מLudwig Kakumei. אין כמעט שמות של חברי קהילה (ואני לא מדברת כמובן על אלה האנונימיים לחלוטין) שאני לא אזהה או לפחות שפרצופם יהיה מוכר לי. מבחינתי - הקהילה הזו היא משפחה לכל דבר.<br /><br />נושא הפוסט האחרון עלה אצלי בשיחה פרטית ביני לבין יבגני. אני בעצמי חוויתי היערות פוגעניות כאלו ואחרות אך מעולם לא חשבתי לעשות עם זה משהו. כמו שהספקתי להעיר - בני אדם הם אנושיים, תמיד יהיו רכילויות ודיבורים מאחורי הגב, אך לאחר ששמעתי מספיק סיפורים (ולא, לא שמועות, עדויות מפה -ראשון) הבנתי שכנראה מדובר כאן במשהו שהפך להלך -רוח שכדאי לעשות משהו בקשר אליו אם אני לא רוצה שהמצב יהפוך לנורמה. שיחה אחת עם יבגני שלא הגיעה לשום הסכמה עקרונית בקשר לדרך פעולה, ואז פרסמתי, מיוזמתי האישית, את ה<a href="http://otaku-tone.blogspot.com/2011/02/blog-post.html">פוסט</a> הנ"ל. הפוסט לא נועד, כמובן, לבצע לינץ' לא באדם ולא בקבוצה ספציפית, אלא לנסות להכניס את הקהילה ל"מוד" אחר, עמוק אל תוך ראשו של אותו זה שהם מלגלגים עליו, זו הייתה מטרתי היחידה. מאז ומעולם נושא הקוספליי ריתק אותי ורציתי להמשיך לכתוב עליו בהמשך, את אותן נקודות אותן עינב העלתה מאוחר יותר "מדוע לא כתבתם עליהן?" - אז הנה, הצדק עימך. הכל היה מתנהל בצורה אחרת אם היינו דואגים להתנסח בצורה רגועה ושלווה יותר, עם התייחסות לכל הנקודות האפשריות. מדוע לא נהגנו כך מלכתחילה? הסיבה הפשוטה - הבימה שלנו מוגבלת. יש גבול כמה אפשר לכתוב כדי שאנשים עוד יקראו. גם אין באמת סיבה לכתוב על קוספליי לאנשים שכל חייהם זה אותו תחביב, לכן הדבר הזה פחות היה רלוונטי לנו, העדפנו להשתמש בתזכורת קצרצרה שלא עושה כבוד לתחום היפה והנרחב הזה.<br /><br />לאחר כתיבת הפוסט היה דיון קצר בטבעת; לאחר שכמה מאנשינו חשבו שהנושא שהעלתי מעט רלוונטי יותר מהנושא הקודם שנבחר, בהתרעה של שבוע, העדפנו להחליף אותו. המטרה שלנו הייתה ברורה: כל אותם אלו שמתנהגים באופן לא בוגר, כמו שתיארתי ב<a href="http://otaku-tone.blogspot.com/2011/03/blog-post.html">פוסט הקודם</a> בלווי ההדגשה <b>לא, לא כולם כאלו</b>, לנסות לגרום להם לחשוב אחרת, לראות את הדברים אחרת, לגרום להם להבין שהדבר הזה, היחס המלגלג הזה שקיים - גם אם במימדים מזעריים יותר ממה שחשבנו, זה אינו דבר שניתן למדידה- את אותו דבר פוגע לנסות למגר, ולו ע"י העלת הנושא למודעות. אנחנו לא חרדים, כביסה מלוכלכת לא שומרים בפנים, ומה אמור להיות יותר יעיל מאשר קבוצה של בלוגרים אשר נקראת ע"י רוב הקהילה? לא, לא התכוונו להטיל כתם על קהילה שלמה; ולא, לא תזמנו את האירוע לנקודת זמן ספציפית בה רוב הקוספליירים לא נושמים כמעט מרוב עבודה מאומצת; ולא, לא התכוונו להכליל. אני, ברשומה שנכתבה ע"י הדגשתי לא אחת: ברור לכולנו שרוב הקהילה לא כזאת, הדבר נוגד כל חוקי סטטיסטיקה אפשריים. ואני אחזור: לכולנו ברור שרוב הקהילה לא כזה. המטרה שלנו הייתה שגם המעט לא יהיה, כדי שכולנו נוכל לחיות בשלום יחסי עם מינימום הפרעות ניתן, כדי שנוכל למנף את התחביב עוד יותר הרבה מעל הנקודה בה הוא נמצא. אני לדוגמא העלתי את הרעיון שלעניות דעתי לא ניתן ליישום כדי שנוכל להעלות את הקוספליירים ה"מתחילים" בקטגוריה נפרדת כדי למנוע חיכוכים - זו המטרה העיקרית שלנו. לא לתקוף אלא ההפך: לנסות להביא את השלום, מה שנקרא, עד כמה שהניסוח נשמע פלצני. כל אחד ואחד מאיתנו מגיע מתוך הקהילה, אין לנו סיבה לצאת נגדה, במיוחד שלא נגד יחידים ממנה שאין לנו דבר ולא חצי דבר נגדם.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">כותרת הפוסט הקודמת שלי נבחרה במיוחד כדי להעביר את הנקודה שלי: הסאקורה היא מחזה מרהיב עין ויפהפה, ובדיוק כמוה גם כל אחד ואחד מהקוספליירים שנכחו בהאנאמי בשבוע שעבר. הלוואי והיינו שלווים כמוה.</span><br /><br />אשמח להסביר את עצמי שוב ושוב בפני כל אחד ואחד מכם, ואם יש לכם שאלות יותר מאשמח לענות עליהן.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-8599736120046265969?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com19tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-23634596514794566532011-03-01T13:49:00.000-08:002011-03-01T13:54:50.861-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לאחר פרסום הרשומה הקודמת קיבלתי באופן אישי הרבה פידבקים חיוביים; הרשומה עם <i>כמעט</i> הכי הרבה צפיות שכתבתי אי -פעם, עם <i>הכי מעט</i> תגובות אינטרנטיות שקיבלתי, זיכתה אותי בלא מעט שיחות אישיות שהכילו הזדהות, הבנה, הפנמה של העניין והחשיבות שלו - העובדה הקטנה שציינתי אז, זו שמטילה עננה על כל תחום הקוספליי והקהילה שלנו. אבל אף אחד אחר לא רצה להגיב ב<b>פומבי</b>. אף אחד לא רצה לקחת את הסיכון (שקיים, ואני מודעת אליו) ביציאה הישירה נגד אלו שכרגע מהווים חלק גדול, משמעותי ובלתי נפרד מקהילת האוטאקו הישראלית. אף אחד לא רוצה להיות זה שיוצא נגד, אבל כולם טוענים שהם רוצים להתחיל תנועה חיובית קדימה, אז בואו וננסה את זה עכשיו.<br /><br />הנושא&nbsp;שהעליתי&nbsp;נבחר לשמש הנושא החודשי של <a href="http://animering.wordpress.com/">טבעת האנימה הישראלית</a>, קבוצה של בלוגרים קהילתיים שלקחה על עצמה אחת לחודש לכתוב על הנושא שנדמה להם הכי משמעותי והכי רלוונטי באותו רגע, כל אחד מנקודת המבט שלו. אז אם העניין נגע ללבכם, קחו את הזמן ו<a href="http://animering.wordpress.com/2011/02/28/second-ring/">קראו את כל הרשומות שיעלו</a>, בזבוז זמן אני בטוחה שזה לא יהיה.<br /><br />רציתי, בפוסט הזה ספציפית, להתמקד בנושא שהוא, <span class="Apple-style-span" style="font-size: xx-small;">לצערנו</span>, אחד הדברים העיקריים הקשורים לתחביב: <span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">תחרות הקוספליי</span>. כמובן שבעתיד אני מעוניינת, וציינתי זאת גם בפוסט הקודם בנושא, לסקור עוד היבטים של התחביב. אבל הפעם, בעיקר בגלל העובדה שניסוח השאלה החודשית של הטבעת הכיל נקודות כמו "מה דעתכם על המצב כרגע, ואיך הייתם רוצים לראות אותו בעתיד" - לטעמי התמקדות בנושא התחרות כרגע הוא הדבר המתבקש ולכן אעשה זאת כעת.<br /><br /><b>אירוע קוספליי, חנוכה 2010</b>. עשרות קוספליירים וצופים הגיעו, כל אחד והתלבושת הייחודית שלו. מלבד מתחם, הרצאה או שתיים, דוכני מכירות קטנים ואירוע ווק -און שאפילו לא אורגן ע"י אמא"י, לא היה בעצם דבר שייחד את האירוע, לא היה דבר שהיה בו ולא היה בשום אירוע או כנס אחר בעבר. כן, לא היה שום דבר חומרי ייחודי. אבל משהו שונה כן היה: <b>אווירה טובה.</b> אווירה ספורטיבית, כיפית, אווירה של שיתוף פעולה, קולות של עידוד ומחיאות כפיים ללא שום צביעות או כוונות רעות. אנשים החמיאו זה לזה, אנשים עזרו אחד לשני, ואנשים אלו הם אלה שעשו את האירוע להצלחה שהוא היה. בזמנו לא זכור לי שהייתה תגובה רעה אחת על האירוע, תקנו אותי אם תמצאו אחת שכזו. לא היה צריך יותר מהמתחם הקטן של האשכול פייס שבו האירוע היה ממוקם: אלו שעשו את האירוע היו הקוספליירים של הקהילה שלנו, הוותיקים עם המתחילים. <b>ותחרות מאורגנת לא הייתה.&nbsp;</b><br /><br />כמו שאמר <a href="http://oridistor.wordpress.com/2011/03/01/ring2/">אורי מרקוביץ'</a>&nbsp;ו<a href="http://blogs.jiyuu.org/omerby/?p=115">עומר בן יוסף</a> לפניי, היכן -שהוא בדרך אנשים איבדו את הסיבה&nbsp;האמתית&nbsp;ללבישת הקוספליי: אורי אולי התמקד בעניין של בחירת דמויות אך ורק בגלל המראה שלהן ולא בגלל האהבה לדמות, ועומר התייחס לעניין בציון העובדה הפשוטה שאנשים לא רצו לשפוט רק כדי שיוכלו לעמוד על הבמה בתור מתחרים, אבל כן - הם ציינו את הבעיה העיקרית של הקהילה שלנו: אנשים שכחו מה הם עושים פה, ולמה לעזאזל הם עושים את זה. חשבו על זה ככה: <span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">מתחרות הקוספליי לא באמת יוצאים עם שום דבר</span>; אין באמת פרס שמצדיק את אלפי השקלים שקוספלייר בקהילה שלנו מוציא, ולא מצדיק את אובדן שעות השינה ואת ההליכה הסהרורית בכנס אחרי שורה של לילות לבנים. אנשים כרגע עושים זאת אך ורק בשביל התהילה הרגעית הזו, העמידה על הבמה לאחר ששמך מוקרא ברשימת הזוכים, כשכל שאר המתחרים יושבים בפרצוף ממורמר עקב ה"שיפוט הקלוקל" ותחושת ה"אני הייתי צריך להיות שם במקומו". הם שכחו מאיפה הם באו. שכחו שאנחנו קהילה קטנה בארץ קטנה עוד יותר, כשכל פרצוף ופרצוף בקהילה פחות או יותר מוכר לכולנו. כי כשהאווירה היא אותה אווירת תחרותיות לא ספורטיבית וספוגה ברעל... אין מה לעשות, כל שאר חלקי הקהילה מושפעים. כל היחסים הבין -אישיים שבתוכה. לא, לא כולם כאלו כמובן, אבל אנחנו מדברים כרגע על המגמה הכללית. גם אם כל אחד לא יראה את עצמו ככזה, התת -מודע הקהילתי אכן לקח את התחרות בתור משהו קצת יותר משמעותי ממה שהוא אמור להיות.<br /><br />מבחינתי, אירוע הקוספליי הקטן והנהדר שאורגן בשנה שעברה (כן, אז מה אם עברו כמה חודשים בודדים מאז) מוכיח בצורה יפה את הנקודה שלי: רוב הבעיות הנגרמות כרגע הן נטו בגלל התחרות. את האנשים אי אפשר יהיה לשנות כל עוד המערכת תפעל בצורה בה היא פועלת כעת, &nbsp;אי אפשר להעביר קהילה שלמה שטיפת מוח, ובני אדם תמיד יהיו בני אדם וגם רכילויות ולגלוגים תמיד יהיו. הפתרונות לנקודה זו, אם לא מעוניינים לבטל באופן גורף את התחרויות הם לא קוסמטיים נטו, אלא גוררים שינוי של מערכת השפיטה בין היתר - מה שלא מי יודע מה אפשרי בגלל גודלה המצומצם של הקהילה [אפנה כאן <a href="http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2009&amp;MessageId=117042866">לנושא אותו כתבה עינב יצחק</a> הקוספליירית בפורום תפוז, בו היא&nbsp;תרגמה&nbsp;את חוקי תחרות הקוספליי בכנס האנימה אקספו שבו השתתפה] - אם לדוגמא תהיה הפרדה לקטגוריה של "מתחילים" ו"מתקדמים" הנה פתרנו את רוב הבעיה של "עמידה על במות ותחרות עם אנשים שהם לא ברמה שלי", ואם לדוגמא הטובים שבתחום בארץ אלו הם שישמשו לשפיטה עם סטנדרטים גבוהים יותר מסטנדרטים שהיו נהוגים עד היום (שיצרו מצבים בו אנשים שזכו הרגישו כל כך רע עם עצמם והעבירו את הפרסים למי שחשבו שראוי הרבה יותר מהם(!)) יבטיחו שרוב ההתמרמרות לאחר תחרויות בגלל תחושה של שופטים לא מקצועיים לא תהיה.<br /><br />יש הרבה דברים שהיינו רוצים לשנות אבל איננו יכולים כרגע, עקב דברים טכניים שלא באפשרותנו לקבוע: אין מספיק קהל בשביל להגדיל ולמסד תחרויות בסדר גודל וסטנדרטים אחרים, ואין באפשרותנו להפעיל מחנות חינוך מחדש לאנשים שלא מתנהגים כפי שמצופה מאנשים בוגרים. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להעלות את המודעות לנושא, ובשביל זה בדיוק אנחנו הבלוגרים כותבים לכם כאן והיום: תאהבו את מה שאתם עושים. תאהבו את אלו שאוהבים את אותם דברים, הם חברים שלכם. אל תכניסו את הסכסוכים האישיים עמוק אל תוך מה שאתם אוהבים, האגו כאן הוא לא רלוונטי. זה אותו תחביב, וזה רק ספורט.<br /><br />כנס הוא אירוע שאמור להיות נקודת השיא אחת לחצי שנה, דבר שאתה מחכה לו לאורך זמן רב ובמהלכו לא יכול להפסיק לחייך מרוב אושר.&nbsp;כמו שנת לילה ארוכה ומתוקה שאתה מתעורר ממנה, כשדבר הראשון שנכנס לתודעה שלך לאחריה היא הטעם המר -המוכר בפה שמזכיר לך ששוב הגיע יום חדש ותיאלץ לחכות עוד הרבה עד לרגע הבא בו הוא ישוב אלייך.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">אל תהרסו לנו ולעצמכם את האושר הזה.&nbsp;</span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;"><br /></span><br /><u><b>עריכה:</b></u> אתם חייבים, אבל חייבים לקרוא את <a href="http://nonacha.wordpress.com/2011/03/01/fair-cosplay/">הפוסט של נונה</a> בנושא. קראתי אותו לאחר סיום כתיבת הפוסט שלי, והוא ממש מקסים והצליח לרגש אותי. מומלץ בחום.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-2363459651479456653?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-8021680401076406342011-02-12T05:51:00.000-08:002011-02-12T06:46:04.974-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">זהו פוסט שרציתי להעלות מזמן, ממש מזמן. פעם אחרי פעם הוא מבצבץ אי -שם באחורי מוחי, משמיע "או -או!" ונחבא שוב עד החודש הבא. חשבתי עליו שוב לאחרונה, בעיקר בהקשר של מסיבת ה-18+ שאורגנה ע"י <b>אמא"י וידידים</b> לפני כמה שבועות, לאחר שיחה קצרה שהייתה לי עם אנשים הנוגעים לתחום. הבנתי, באיחור קל, שהנושאים עליהם אני רוצה לדבר הם מורכבים, נרחבים ובלתי אפשריים להקפה בפוסט אחד, סדרה של פוסטים תתאים יותר בהקשר הזה, כדי שנוכל ללבן את הנושא מא' -עד -ת' ואם אפשר אז גם להעלים את הנקודות הבעייתיות שבו, אחת ולתמיד. <span class="Apple-style-span" style="font-size: x-small;">אגב, בהקשר של המסיבה שנערכה אתם מוזמנים לקרוא, אם עוד לא עשיתם זאת, את הפוסט <a href="http://oridistor.wordpress.com/2011/01/22/party-rev/">הזה</a> של אורי מרקוביץ'.&nbsp;</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">מי נחשב ילד קטן?</span> השאלה הזו נשמעת בהתחלה פשוטה להחריד; כשאנחנו חושבים על ילדים קטנים עולה לנו בראש תמונה של דרדקים מנוזלים שמדדים עם בקבוק ביד היישר אל שידור חוזר של פרק של יובל המבולבל. כשאנחנו חושבים על זה קצת יותר רחוק, אנחנו מבינים שגם הבוגרים יותר, ילדי היסודי מא' ועד ו' - גם הם ילדים קטנים שעוד לא יודעים שום דבר מחייהם. אז עלינו קצת למעלה, חטיבת הביניים, גילאי 12-15. מנקודת מבטו של ילד היסודי הם ה"בוגרים", חשוב להדגיש. מה הם בשבילנו? היכן עובר הגבול בין "ילד קטן" לבין בוגר שראוי להערכה שלנו?<br /><u><b><br /></b></u><br /><u><b> אני אחדד את השאלה:</b></u> קחו לדוגמא בן 14, עם MAL של 200+ סדרות. לא סתם סדרות, סדרות מהנחשבות ביותר, שברזומה שלו נכללים לימודי יפנית כבר שנתיים, וחדרו משופע במרצ'נדייז שרובנו יכולים רק לרייר עליהם מבעד למסך. האם הוא אדם שתנהלו איתו שיחה? שתכבדו אותו? שתעריכו אותו? אז עכשיו, משעניתם לעצמכם, קחו את אותו הילד בדיוק - גיל 14 ולא יום אחד יותר - תציבו אותו בבית קצת פחות משופע בכסף, ללא מרצ'נדייז או תקציב ללימודי יפנית- שהקשר היחיד שלו ליפן הוא בסה"כ צפייה בשידורי נארוטו ועוד סדרות ששודרו או עדיין משודרות בערוץ הילדים. וזה ילד שאוהב את התחום לא פחות מאותו אחד שאת הרמה של סדרות השונן הפשוטות והקודומו עבר כבר מזמן.<br /><br />זה לא סוד שסרטים מצויירים מצטיירים לעולם &nbsp;בתור משהו לילדים. דמיינו בן 50 שיושב וצופה בטלאטאביז, ככה בדיוק אנו נתפסים אצל אנשים שאין להם זיקה לתחום. ככה בדיוק אנחנו תופסים את בני ה12 שרואים נארוטו. אנחנו לא מדברים כאן על אותם "ניוביז" שכבר דיסקסנו עליהם בעבר, אלה הבעייתיים. אנחנו מדברים על אלה שהם גם <u>חלק מאיתנו</u>, אלה שאנחנו נחייך tליהם אבל לא נפסיק לגחך מאחורי הגב. זה דיון ארוך, ואני לא אעמיק בו מעבר למה שכבר אמרתי.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">קוספליי.</span>&nbsp;אני לא חושבת שיש אחד שנכנס לכאן, קורא את מילותיי ולא יודע על מה מדובר. על נושא הקוספליי ארחיב לא כאן, רק אפנה <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Cosplay">לערך הוויקיפדי</a> אם מישהו רוצה לעיין בו. בשורה התחתונה - "<span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;">קוספליי מתייחס בעיקר לאנשים (לרוב צעירים) המתחפשים&nbsp;לדמות האהובה עליהם מסדרות אנימציה". </span>מה זה קוספליי, אם עלתה אצל מי -מאיתנו השאלה? אנשים צעירים אשר מתחפשים לדמות ה<b><u>אהובה</u></b> עליהם מסדרת אנימציה. מה המטרה של ההתחפשות הזו, אם אנחנו כבר כאן? ליצור קשר בינינו לבין אותה דמות נערצת עלינו, להראות את אהבתנו אליה. זו המטרה העיקרית של הקוספליי: <i>לא </i>למשוך תשומת לב, <i>לא</i> ליצור לעצמנו "מעמד אליטה" בקהילה, <i>לא </i>להעלות לעצמנו את האגו. <b>גם לא לזכות בתחרות</b>. קוספליי לא נועד למטרות אגואיסטיות; קוספליי אמור להגיע מאהבה. אותם אנשים צעירים שמתחפשים, כמאמר וויקיפדיה, לא קונים את התחפושות נארוטו שלהם (לרוב, אני לא מתייחסת לאלה שכן, הם לא רלוונטיים לדיון אותו אני מעלה), אלא יוצרים אותן בעצמם, מאפס. לכן הם ראויים לכל כך הרבה הערכה מהקהילה, גם אם התוצאה לא יצאה מושלמת: הם אוהבים את הדמות עד -כדי -כך שהם משקיעים כסף רב וזמן רב עוד יותר רק כדי להראות את זה לעולם.<br /><br />קחו ערס, ותציבו אותו מול קאסט של, נניח, קינגדום הארטס. הוא יצחק, הוא לא יפסיק לצחוק. סיטואציות שכאלו כבר ראיתי, ולא אחת או שתיים. הוא יקרא להם מאחורי הגב ילדים, פריקים, אנשים מוזרים, וזה לא משנה אם אנחנו מתוך הקהילה נחשוב שהם הקאסט המדהים ביותר של המשחק שנראה אי פעם. עכשיו, קחו אוטאקו קוספלייר מן השורה שכבר החליף את הקידומת השניה שלו, ותציבו אותו מול קוספלייר חדש וטרי מפס הייצור, לפני רגע הוא חצה את גיל 12. והוא השקיע, והוא ישב שעות עם אמא שלו / סבתא שלו / שקר כלשהו כדי להגיע לתוצאה היפה ביותר שהוא יוכל להשיג בתור קוספליי ראשון. והוא עשה את הכל מאהבה. נארוטו, לא נארוטו, זה לא משנה כאן. התוצאה לא תהיה מושלמת ועומדת בשום סטנדרט שקהילת הקוספליי בארץ הגיעה עליו... אותו קוספלייר ותיק יגחך. מה זה יגחך, יצחק, ירוץ לספר לחבר'ה, או יותר גרוע.<b> יתלונן.</b><br /><br /><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">את הנקודה הזו רציתי להעלות היום. <a href="http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2009&amp;MessageId=148568190">קחו לכם חומר למחשבה</a>, נתראה שוב בהמשך.</span></b><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-802168040107640634?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-49799953398731055962011-01-12T09:18:00.000-08:002011-03-23T06:24:21.475-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">פעם העולם היה טוב יותר; אתם תשמעו זאת שוב ושוב, בני נוער שלי, מהרבה מבוגרים שתפגשו, וככל שיהיו מבוגרים יותר הם יאמרו זאת עם יותר אמונה בעצמם ויותר רגש. מה, הרי זה ברור שהם צודקים, <i>לא כך</i>? פעם לא היו טלוויזיה או מחשב, או טכנולוגיה בכלל: הילדים ובני הנוער עסקו בדברים חשובים יותר - נתחיל בזה שהם שיחקו בחוץ עם חברים וניהלו קשרים&nbsp;אמתיים&nbsp;פנים -מול -פנים (ולא דרך פייסבוק, איזו המצאה נוראית, גוועלד), יצאו לעבוד ברגע שהיו מסוגלים לכך פיזית ועזרו למשפחתם להתפרנס, איזה ילדים טובים הם היו, התחתנו מוקדם וחיו חיים&nbsp;פרודוקטיביים, כי, מה לעשות,&nbsp;לא היו להם קונסולות משחקים יקרות שאיתן הם מבזבזים עשרות שעות בשבוע. בחוץ לא היו שלטים של דוגמניות עירומות וחנויות עם סרטי פורנו תחת כל עץ רענן, לא היו סרטי אלימות ודם וקרביים שממלאים עולמות בבכורה שלהם כל חמישי. פעם בני נוער היו <b>נורמליים</b>. מה לעשות, הטכנולוגיה השחיתה את הנוער. מספיק לפתוח עיתון כל בוקר ולגלות עוד מודעות על בני נוער ששדדו, רצחו, פגעו, עשו סמים, אנסו, כתבו תגובות מעליבות בפייסבוק על הקיר, ואפילו -שומו שמיים- עשו חרם על חברה בבית הספר. צק צק, מה אומר ומה אדבר. אחד -אחד, עבריינים, ישר לכלא לחינוך מחדש. ברור, הטכנולוגיה אשמה. זו הקדמה שעיוותה להם את ערכי המוסר, שמונעת מהם להבחין בין טוב לרע; הרי ילד שצופה כל יום בסרטי אלימות ברור שהוא ילך אחר כך להרביץ לחברים שלו, למורים שלו, להורים שלו, לשותפים שלו בתא הכלא שהוא יגיע אליו מאוחר יותר. הרי אם הוא לא היה צופה בסרטים האלה בטלוויזיה כל זה לא היה קורה!<br /><br />את ה"אמיתות" המגוחכות הללו שקראתם עכשיו, לא משנה בני כמה אתם, שמעתם כבר בעבר. אני לא צריכה טוקבקים שכל תוכנם הוא "נכון, אמרו את זה גם לי" כדי לדעת שרובם המוחלט של המבוגרים מסתכלים על הנוער של היום ומצקצקים בלשונם. אייסיקיו זה רע, מסנג'ר זה רע, פייסבוק זה איום ונורא. אפילו השבוע פורסם דיווח על ילדים שכתבו קללות על קיר פייסבוק של מישהו שהתאבד מאוחר יותר. כל הארץ עשתה מהסיפור מטעמים, מה מטעמים - סעודה שלמה - אם מצרפים את הסיפור של 15 הנערים שאנסו, כך דווח, בת 12 שפגשו בפייסבוק.<br /><br /><b>"הנוער הם הדור הבא של החברה."</b><br /><br />הנוער של היום הם המבוגרים של העתיד, הם אלו אשר יחנכו את הדור הבא שאחריהם, הם אלה שיקבעו את עתידה של המדינה שלנו ואיך שהיא תיראה.<br /><br /><b>"הנוער של היום לא מודע לאחריות הזו. אנחנו האזרחים, תפקידנו להדריך אותם כיצד ליצור את האישיות המתאימה, כיצד לטפח גוף ונפש בריאים. נפתח סביבה המעודדת אנשים צעירים, כדי שיוכלו להתפתח באופן בריא."</b><br /><br /><i>אז... למנוע מהם לצאת מהבית בשעות לילה מאוחרות... להעיף משעות השידור בטלוויזיה כל דבר שעלול להכניס להם לראש רעיונות... לא, גם לא פריים אחד שניתן לראות בו תחתונים... איש מתאבד? אוי ויי, מה פתאום... אוקיי, את זה את זה ואת זה תעטוף בניילון, את זה תאסור לפרסם... תן לבנאדם הזה קנס, הוא ניסה לתלות שלט פרסומת ליד ילד! מיליון ין, לא פחות. תסתיר את המכונה הזו, היא מלאה בתכנים לא ראויים! אתה לא מתבייש, זה כמעט פורנו! יודע מה, תעיף אותם לגמרי, רדיוס של מאה מטר מסביב למבנה הזה עם הילדים. לא, עזוב, ילדים יש בכל מקום, תיפטר ממנה לגמרי. הסדרת קומיקס הזו, אתה רציני איתי? מה, זה נארוטו? למי אכפת! הוא הופך לאישה ערומה ועוד מעז לתת מכות ככה, אתה רוצה שהילד שלך ינסה לעשות את זה ויהפוך לאנס פושע ואלים? איך הוא יתייחס לנשים ככה, אחרי שהוא נחשף לתוכן כזה? הוא יהפוך אותן לחפץ! ואז הוא יתגרש מאשתו! ואז בגלל שהוא קרא גראוויטיישן הוא יבין שהוא בעצם הומו!</i><br /><br />השיחה הנ"ל לא התרחשה באמת. לא בנוסח הזה לפחות. אבל בצורה זו או אחרת היא קרתה, ולא בשכונה חרדית. טוקיו, יפן, השנה 2010. יפן בשיא&nbsp;הקדמה&nbsp;שלה, לא מוגדרת כמדינה דתית, בטח שלא דתית קיצונית כמו החרדים של ימינו. "החוק להתפתחות בריאה של בני הנוער", חוק מס' 156. לא ארחיב על החוק עצמו כאן ומה ההשלכות שלו, רבים וטובים ממני עשו את זה כבר. <a href="http://random-otaku.net/blog/archives/437">הנה לדוגמא הפוסט אשר כתב יבגני על הנושא</a>, אין טעם שאבזבז מילים.<br /><br />יש אלימות, אונס ורצח. הילדים שלנו חשופים לכל -כך הרבה, הכבוד למבוגרים ממש לא מה שהוא היה פעם. "אנחנו צריכים להחזיר אותם למקום הנכון." אומר מושל טוקיו, פחות או יותר. <span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">השאלה האמיתית ששאלתי את עצמי, אחרי שהתחבטתי רבות בסוגיית החוק ה<span class="Apple-style-span">זה: </span><span class="Apple-style-span">ה</span></span><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">אם ילדים שגדלו<b> ללא</b> התכנים ה"בעייתיים" הללו, האם הם גדלו טוב יותר? האם זהו <b>באמת</b> הפתרון למצב הנוער היום?</span><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;"> התשובה הינה חד משמעית: <b>תפסיקו לתת להם להאכיל אתכם בבולשיט.</b></span><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><b><br /></b></span><br />למי שמעוניין לקצר, הנה הערכים של <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA">אלימות</a>, <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A1">אונס</a> <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97">ורצח</a>. כשאמרתי "לקצר" התכוונתי ל- רפרפו על הערך, ושימו לב לעשרות הגורמים הפסיכולוגיים וההסברים המדעיים הנרחבים שיכול כל אדם עם מעל שכל בקודקודו לתת לכם לכל מעשה נבלה שכזה. רמז: לאף אחד מהם אין קשר למה ראיתם בטלוויזיה. מקסימום הטלוויזיה יכולה לתת למי שכבר לא שפוי בדעתו רעיונות חדשים לבצע. או, אם הטיעון הזה לא מספק אתכם, שימו לב לסקשנים המחזירים אתכם אלפי שנים אחורה בזמן היישר אל תקופת התנ"ך, ואני אצטט: "<span class="Apple-style-span" style="font-family: sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19px;">בין מעשי האונס ניתן למנות את מעשה&nbsp;<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #0645ad; text-decoration: none;" title="דינה">דינה</a>&nbsp;(<a class="extiw" href="http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%93" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #3366bb; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px; text-decoration: none;" title="s:בראשית לד">בראשית ל"ד</a>), מעשה&nbsp;<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%92%D7%A9_%D7%91%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%94" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #0645ad; text-decoration: none;" title="פילגש בגבעה">פילגש בגבעה</a>&nbsp;(<a class="extiw" href="http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #3366bb; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px; text-decoration: none;" title="s:ספר שופטים">ספר שופטים</a>, פרקים יט-כא), מעשה&nbsp;<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%9F_(%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA)" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #0645ad; text-decoration: none;" title="אמנון (דמות מקראית)">אמנון</a>&nbsp;ו<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%A8_(%D7%91%D7%AA_%D7%93%D7%95%D7%93)" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #0645ad; text-decoration: none;" title="תמר (בת דוד)">תמר</a>&nbsp;(<a class="extiw" href="http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%91_%D7%99%D7%92" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #3366bb; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px; text-decoration: none;" title="s:שמואל ב יג">שמואל ב' י"ג</a>). בכל המקרים הללו, מעשי האונס אינם עוברים בשתיקה. אצל דינה אחיה נוקמים והורגים את אנשי העיר שבה התבצע האונס. במעשה פלגש בגבעה, ישראל יוצאים למלחמת חורמה כנגד אנשי&nbsp;<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%98_%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #0645ad; text-decoration: none;" title="שבט בנימין">שבט בנימין</a>, שאינם מוכנים להסגיר את האונסים. ואילו במעשה אמנון ותמר,&nbsp;<a class="mw-redirect" href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%93%D7%95%D7%93" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-color: initial; background-image: none; background-origin: initial; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; color: #0645ad; text-decoration: none;" title="אבשלום בן דוד">אבשלום</a>&nbsp;- אח תמר נוקם את נקמתה, ורוצח את אחיו אמנון."</span><br />אז, מה ויקיפדיה נתנו לנו? מעשה דינה (חטף אישה ואנס אותה), מעשה פילגש בגבעה (אשר כלל חוץ מגבר שזרק את הפילגש שלו ונתן שיאנסו ויהרגו אותה גם אזכור יחסי מין הומוסקסואליים, תועבה). רוצים עוד אזכורים ישנים? יש בשפע. בואו ניקח לדוגמא את <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92'%D7%A7_%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%98%D7%A9">ג'ק&nbsp;המרטש</a>. אני בטוחה שאף טלוויזיה לא נתנה לו השראה למעשים היצירתיים שהוא עשה, נכון? אין צורך בעוד דוגמאות, עולם האינטרנט הרחב מונח לפניכם. ואם זה לא מספיק...<br /><br />את כל הסנקציות אשר ממשל טוקיו רוצה להטיל כרגע על בני הנוער (וקהל האוטאקו אי שם מעבר לים) חווים כרגע מידי יום ביומו ועוד הרבה יותר בני הנוער החרדים: אין להם כלום. מנותקים מהעולם. בשבילם אין מונח כזה של אונס, הומוסקסואליים, מין בכלליות. האם זה אומר שאין שם פשיעה? הצחקתם אותי; החרדים, ולא רק הם - גם הצעירים ובני הנוער, אלה שמעולם לא נחשפו (לפחות, לא היו אמורים להיחשף, תאונות קורות) לשום מידע משום אמצעי תקשורת בעולם החיצון - מטרידים מינית, אונסים נערות בסמטאות אפלות כשאף מבוגר לא מסתכל, מבצעים פשעי אלימות וונדלציה. והם חיים בחברה מסוגרת ב<u>הרבה</u> מאשר המצב אליו עתיד להיכנס הנוער היפני, נכון?<br /><br />קחו ילד, לא של תקופת התנ"ך, לא חרדי. קחו ילד ישראלי או יפני מצוי, מלפני אפילו נניח... 50 שנה. לא משנה מי תיקחו או מתי, לכו לתקופה בה סדרות אנימה אלימות לא היו. האם אתם באמת מאמינים, בעומק ליבכם, שילד כזה לא היה מארגן חרם על חבר כיתתו שקצת עצבן אותו? ילד קטן, לא בן 12. בן 6. הוא לא יודע לנשוך? להכות? לקלל? הוא צריך את הטלוויזיה בשביל ללמוד איך לגרום כאב, או אפילו - איך למנוע מעצמו כאב על ידי הרס עצמי? ילד קטן בן 6 נמצא כידוע במצב של "איכס, בנות", אבל כשיגיע זמנו הוא לא יימשך אליהן? ואם ישתוללו אצלו הורמונים בצורה חריגה שמאפיינת אנסים, הוא יצטרך את האנימה בשביל ללמוד איך לבצע את זממך בנשים?<br /><br />ההבדל בין אז להיום הוא מזערי: גם פעם דברים כאלה קרו, ולא מעט. ההבדל היחיד הוא שאז לא היה איך לדווח את זה. תקשורת לא הייתה. האם אצל החרדים יש פחות פשיעה? לא, שם פשוט אוכלים את הדברים האלה, שותקים ולא מוציאים החוצה. על אותו עיקרון בדיוק אני מדברת.<br /><br />בשורה התחתונה, אסיים את דבריי. השלכת האחריות האופיינית הזו של המבוגרים לא רק אנוכית, מגעילה ומעצבנת כל בן נוער שפוי, אלא גם חוטאת לאמת; <b>המדיה לא אשמה</b> בכל וגם לא התרבות שלנו, כמו שהאמנתי עד היום; נכון, התרבות שלנו לא מכבדת נשים מי יודע מה, אבל זונות היו מאז ומעולם. לא אנחנו חטאנו, כלל המין האנושי מעולם חטא. אחרי הכל, אנחנו בני אדם, אנחנו לא מלאכים ולא נועדנו להיות; אנחנו עושים אך ורק מה שהמוח שלנו מתיר ומנחה אותנו לעשות, וכמו שבטבע קורות תקלות גם אחת לכמה בני אדם, שילוב של גורמים נפשיים פיזיים וסביבתיים גורם לכמה מאיתנו לעשות טעויות. אבל זה המצב הטבעי, ואי אפשר אחרת; אם מישהו באטרף של זעם ולא שולט בעצמו, לא ישנה לו האיום של מאסר עולם - הוא ירצח; ומישהו עם מעט שליטה עצמית שלא באשמתו -אתם יודעים, גם חינוך משחק כאן תפקיד - כשישתוללו לו ההורמונים לא ישנה לו כמה מכוערת האישה הזו, כמה סבל הוא יעבור אחר כך בכלא - הוא יאנוס. זו אולי לא אמירה יפה במיוחד, אחרי הכל - בני אדם רוצים להאמין שבכל אחד יש משהו טוב, שהגזע האנושי הוא טוב יותר מכל השאר, שכולנו מוסריים. אבל המצב לצערנו הרב הוא לא כזה, לכן מסרסים אנסים. ולהאשים את בני הנוער שהם מתנהגים ככה בגלל סדרת <b>אצ'י</b>? תראו, אפילו בסדום לא היה אפילו <b>הנטאי</b>.<br /><br /><u>ואולי אני טועה, ואולי המדיה אשמה, ואולי זה יעזור. השאלה היא, האם בשביל ה"אולי" שווה למוטט את אחד מעמודי התווך של הכלכלה היפנית?&nbsp;</u><br /><br />ועוד לא התחלנו לדבר על הנזק הכלכלי שייגרם מהחוק הזה, &nbsp;על חופש הביטוי שנפגם, או על העובדה שבני הנוער ישיגו את המנגה שהם רוצים בכל מקרה. אם היא תמשיך לצאת, אתם יודעים. נזקים לכלכלה.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-4979995339873105596?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-63313455751960133732010-08-30T02:24:00.000-07:002010-09-02T12:48:07.474-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">פוסט זה מתייחס, כמובן, לפוסט <a href="http://random-otaku.net/blog/archives/432">הזה</a> שנכתב ע"י יבגני, וישר -כוחו על כך. אנסה בפוסט זה שלי לשאוף להגיע לאותה רמה שהוא הציב; ברגע שמספיק אנשים יקומו עם כתבות מעמיקות כל -כך, נוגעות וחשובות כמו זו, ה"קהילה" המדוברת שלנו תגיע למצב הטוב ביותר שהיא נמצאה בו אי -פעם. כי דבר אחד ויחיד, לדעתי, הוא זה שקובע אם קהילה מוגדרת כ"טובה" או לא: אם היא מכילה אנשים שאכפת להם. יבגני הוא אחד שאכפת לו, ואני אנצל את הבמה הזו כאן בשביל לומר לו ולשאר הצוות שהיו אחראיים לתכנים בבאנקה -סאי האחרון (והמוצלח ללא כל ספק) - <strong>תודה</strong>. תודה על שעות השינה החסרות, הריצות התכופות וכאבי הרגליים, הזמן שהוקדש למחשבה על כל פרט קטן כדי שלנו, ל"קהילה", יהיה הכנס המוצלח ביותר שיכול להיות. <strong>תודה</strong>.<br /><br />הפרט הראשון שעליי להציב במקומו, הוא העובדה שהקהילה שלנו היא <strong>קהילה מחבקת</strong>. אם נניח בצד את הריבים והסכסוכים הפנימיים שיש בכל -מקום שבו יש בני -אדם בעלי אגו, הקהילה שלנו מתאפיינת באהבה וקבלה כמעט אינסופית לכל פרט שירצה להצטרף אליה, עובדה שמדהימה אותי בכל פעם שאני נתקלת בה מחדש. זה, בין היתר, מה שמשך אותי עמוק לתוך הקהילה הזו מלכתחילה. אצלנו אתם תמצאו את כולם: מגיל 5 עד גיל 50, ללא הבדל של מין, ארץ מוצא או עדה. אצלנו לא באמת יהיה אכפת לאנשים איפה אתה גר בארץ, מי ההורים שלך או כמה כסף יש לך בבנק. אצלנו לא יפריע גם אם בזמנך הפנוי אתה שומע מוזיקה מזרחית, מטאל או בריטני ספירס, או אם אתה צם או לא צם ביום כיפור, אם יש לך עודף משקל שבכל מקום אחר היו מנדים אותך בגללו: כל עוד אתה תרצה את זה ממני, אני אחבק אותך. <br /><br />כשהארנק שלי נעלם בכנס, לאוטאקו הממוצע לא באמת היה אכפת אם הוא מכיר אותי או לא, הוא נרתם לחפש; כשחברה טובה מפספסת את האוטובוס האחרון זה לא משנה אם המצב הכלכלי שלי לא משהו, אני אתן לה את השקלים שיש לי בארנק כדי שהיא תוכל לחזור הביתה, ואלווה אותה בטלפון תוך כדי הנסיעה במונית כדי לוודא שהיא הגיעה הביתה בשלום; כשאתה אוטאקו, לא באמת אכפת לך אם מי שניצב מולך הוא גבר שכופל אותך בגיל, או אחד שבגיל של אחיך הקטן המעצבן. אתה תאהב אותו. אתה תעזור לו. הוא כמו משפחה. גם אם אתה מצאת סיבות שגורמות לך לא לחבב אותו, אתה לא תפגע בו. כי מותר לך לא לאהוב אח, אבל אתה לא תעשה דבר שיהרוג אותו. כדי ליצור השוואה, נסו להיזכר בהבעת הפנים של האדם הממוצע כשסיפרתם לו מה זה 'אוטאקו'. במקרה הטוב זה נגמר ב"למה אתה מתעסק בשטויות האלה? זה לילדים, תתבגר", בלי שום קבלה או ניסיון לחקור את הנושא לעומק. במקרה הרע, אתה תסבול מלעג לשארית הקשר ביניכם, כי גם אחרי שתעזוב (אם בכלל) את התחביב, יזכרו אותך לעד בתור ה"פריק שרואה סרטים מצוירים".<br /><br />"קהילת האנימה והמנגה בישראל" היא קהילה קטנה ומצומצמת, אלפים בודדים של אנשים לכל היותר. אנחנו מיעוט מחוץ למיינסטרים, המיינסטרים הזה שלא מקבל בהבנה את אלה ששונים ממנו. כן, זה של הפרחות וההמון -מוזיקה -מזרחית הזה. אנחנו, בתור תרבות אלטרנטיבית, נקבל אלינו את כל אלה שלא התאימו, מסיבותיהם שלהם, לאותו זרם מרכזי באוכלוסיה. מסיבותיהם שלהם הם נדדו אל קהילה אחרת, באופן קבוע או זמני, עם כל ההשלכות שיש לצעד כזה על החיים בחברה שלנו ויש השלכות, חשתי אותן על בשרי, בציפייה למצוא בית חם, את אותה משפחה שאנחנו יודעים להיות. <br /><br />אבל כל אחד חדש אצלנו, שלא בדיוק יודע לאן הוא נכנס, מקוטלג כ"נוב". כן, הדבר הקטן הזה, המעצבן והמקפץ&nbsp;הזה, שמתלבש כמו L כי זה הדבר היחיד שהוא מכיר; הדבר הוורוד הזה, שמלא סיכות של יאוי שמנסה לגרום לך להתנשק עם גבר רק כי הוא&nbsp;הבין שכל הבנות אוהבות יאוי, והוא רוצה להיות כמו כל השאר; הדבר הזה שצווח כשהוא שומע שם של אנימות שהן כל -כך אוברייטד שבא לך למות, רק בגלל שהוא לא מכיר משהו אחר כי טעם אישי עוד אין לו.<br /><br />הועלו טענות צודקות ומוצדקות לחלוטין, ואפרט אותן: קודם כל, העובדה <span style="background-color: red;">שהקהילה שלנו הפכה לחברתית יותר</span>, ופחות מתייחסת לאנימה ומנגה אלא יותר להווי החברתי היפני, וגם זה שלא -כל -כך קשור. כאן יש שני "אשמים" עיקריים: אלה החדשים, שעוד לא השיגו לעצמם את המצפן שיאפשר להם לשייט לבד באוקיינוס הזה עם כל -כך הרבה סדרות, ואלה שהיו שם, התלהבו קצת והעדיפו לצאת ולעמוד על הקרקע. עם האחרונים אין מה לעשות ברגע זה: ברגע שהיית בפנים ואתה כבר מכיר את כל השטיקים, כל עוד אין לך טריגר שיגרום לך להישאר שם אתה פשוט יימאס לך לצוף. כל עוד יש את אותם חדשים שממלאים את הכנסים בהמוניהם ומעצבנים את כל מה שבסביבה שלהם פחות או יותר (טוב, ממש הגזמתי כאן אבל את כוונתי הבנתם), לא באמת תהיה להם סיבה. אבל אם המצב יתהפך, ונמסד את כל ה"ניוביז" שלנו... ברור שזה היה הרבה יותר קל אם היו מעטים כמו פעם, כשהקהילה מנתה רק כמה מאות. אבל אנחנו אלפים כרגע (ולא, זה לא בגלל שיש פריחה לז'אנר, כי אין. תפתחו ערוץ הילדים ותשוו לעבר ותגיעו למסקנה ש...לא. אני תולה את זה ברמת הכנסים שעלתה, שגרמה לאנשים לספר לכל החברים / אחים / הורים / דודים ולאינטרנט שעוזר להפיץ אותם, הז'אנר מקובל באותה מידה שהיה לפני חמש שנים) ונאלץ לקחת את האתגר הזה לידיים. השאלה היא איך.<br /><br />הטענה השניה <span style="background-color: red;">שהרבה יותר חמורה</span> ושרציתי כבר מזמן לדבר עליה אז אזרוק כמה מילים בינתיים, היא העובדה שרבים מאותם אלה שלא בדיוק חובבי הז'אנר, יוצרים בלגן בכל מקום שהם הולכים אליו. וזה משפיע על כולנו: הטרדות מיניות דוחות במיוחד, 10 גבגברים צעירים שהחליטו שזה מה -זה מעניין לבקר בשירותי הבנות באמצע היום, חבורת זרנוקים (לא כל -כך) משעשעת, וזה ממשיך לאותם אלה שגנבו את הארנק שלי והשתפנו ברגע האחרון כשראו שכנס שלם על הרגליים ומחפש אותו. אותם אלה שעושים דברים כאלה, שפוגעים באותה קהילה, אותה משפחה, עושים זאת לא מתמימות, ובהם צריך לטפל.<br /><br />אז החלוקה שלנו צריכה להיות כזאת: יש כאן שני גורמים, ששניהם מפריעים לנו. השאלה האמיתית היא - מה המטרה שעומדת מאחורי המעשים שלהם. ה"נובים" לא כאלה כי הם רוצים. הם עושים זאת מתמימות משוועת, הם רוצים את העזרה שלנו. אם לא נעזור להם, יותר גרוע - אם נדחה אותם הצידה מאיתנו, אין להם לאן לחזור. אין להם לאן ללכת. אם הם יתאכזבו מהקהילה שלנו, שהיוותה עבורם האלטרנטיבה למיינסטרים שאני אישית מתעבת, מה הם יעשו? ילכו להשחית עצים ולכבות את המדרגות הנעות בדיזינגוף סנטר? יצטרפו לכל אותם פריקים שצוחקים עלינו בכל הזדמנות ועל ה"מפגשי ערוץ הופ" שלנו? מצד שני, עומדים אותם אלה שבאים, בכוונות זדון, ואותם לא באמת מעניין האנימה ומנגה, וגם לא יעניין אותם. במקרה הטוב הם פה בגלל האצ'י. והם? לא אכפת להם מרגשות של חברים בקהילה, לא מעניין אותם אם מה שהם עושים פוגע במישהו. מה עושים איתם? חד וחלק: מודיעים, מראש, שכל הפרעה שתדווח תגרור הרחקה מיידית מהכנס, ומבצעים. עד שלא נמגר את התופעה כל קוספליירית שניה תזכה להטרדה, וכולנו לכאבי ראש. הרחקה מיידית, והם לעולם לא יחזרו על זה שוב. או שלא יחזרו בכלל, וזו גם אופציה מקובלת במקרה הזה.<br /><br />נשארה עוד שאלה לא פתורה: איך גורמים לאותם ילדים קטנים ונובים להכיר את עולם האנימה בצורה הטובה יותר, לאהוב אותו, לאמץ אותו אל חייהם, לפתח טעם אישי ותחביב מועילים שיגרמו לקהילה לצמוח? זה כבר עניין לפוסט שלם אחר. אבל האחריות היא שלנו. ברגע שהם יפסיקו להזיק, הם יועילו, ורוב הסיכויים שכשהקהילה תתפתח ותגדל ולא תהיה מרבץ לילדים קטנים גם הבוגרים שמאסו יחזרו עם חיוך. וזו האחריות שלנו, האחריות של אלו בקהילה שאכפת להם. ברגע שנבין שכל אותם מתייגי -ווקאלויד הם לא מטרד, הם המשימה שלנו והעתיד שלנו תלוי&nbsp;תכל'ס בהם, באיזה מצב הם יהיו בכנס הבא עלינו לטובה, דברים יתחילו לזוז.<br /><br /><strong>כי קהילה טובה נמדדת בכמות האנשים שאכפת להם.</strong> PEACE OUT<br /><br />עריכה: אורי מרקוביץ' העלה אף הוא פוסט בנושא. ניתן לקרוא אותו <a href="http://oridistor.wordpress.com/2010/08/31/%d7%94%d7%a6%d7%98%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%90%d7%91%d7%a7/">כאן</a>. וגם <a href="http://www.animeok.co.il/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%95%D7%95%D7%95.html">רם קיץ</a> נכנס לתוך העסק.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-6331345575196013373?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com23tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-46743402947754828242010-08-09T02:23:00.000-07:002010-08-09T02:23:39.602-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">1 ) באופן סמלי ביותר, יחד עם התחדשות וועד אמא"י, חידשתי את העיצוב לבלוג. יותר מאשמח לשמוע תגובות על מה יפה יותר ונוח יותר בשבילכם, כי, אחרי הכל, ההחלטה הסופית אם לקרוא כאן היא שלכם, ואם אני רוצה שתקראו אני צריכה לבחור עיצוב נוח לעין <strong>בשבילכם</strong>.<br /><br />2 ) אני לא אעיק יותר מדיי הפעם, כמה נושאים קטנים שרציתי להתייחס אליהם. קודם כל, לטובת אלה שלא מעודכנים יותר מדיי, הבחירות לוועד הסתיימו.&nbsp;4 חברי וועד חדשים וטריים + אחת וותיקה: ג'וני, יבגני, קרן, סם וקורל. זכרתי נכון? מקווה שכן. אין לי היכרות אישית מדיי עם אף אחד מהם, אבל לפי מצעי הבחירות שלהם נראה שיש על מי לסמוך כאן. אז, וועד יקר שלי- אני אתכם, מאחור לאורך כל הדרך, ואיתי כל הקהילה. <strong>בהצלחה רבה -רבה</strong> בדרך החדשה, כולנו מקווים שתצליחו להביא את אמא"י ואת הקהילה בארץ לגבהים חדשים, בואו נראה לישראלים שאנחנו כאן, בבית החם שאמא"י מעניקה לנו, ויש לנו המון המון מה להציע! בנוסף, אחרי ההצבעה שהתקיימה בישיבה הגיעו לכמה החלטות חדשות בקשר לחברות באמא"י, מועדון אמא"י ופעילי אמא"י. אתם מוזמנים לקרוא ולהתרשם <a href="http://www.anime.org.il/amai/">כאן</a>, אני&nbsp;בהחלט מברכת על ההחלטה&nbsp;:)<br />שורה אחרונה שקשורה לאמא"י - וועדת הביקורת נפלה, עקב פרישה משותפת של שלושה מועמדים.<span style="font-size: x-small;"> אז נותרנו בלי פיקוח, מה?</span><br /><br />3 ) אי הבנות בקהילה זה דבר שאני לא באמת מחבבת. אז כן, מצד אחד חברי <a href="http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=2009">פורום קוספליי</a> קבעו תאריך למפגש פוטושוטס, 12.8. קבעו כבר לפני חודשים. מצד שני, חברי קבוצת הוטארו קבעו תאריך לכנס שלהם, <a href="http://hotaru-team.com/yumecon/">יומה קון</a>, הרבה אחרי שנקבע באותו יום אותו מפגש מדובר; &nbsp;כנראה מתמימות ומחוסר ידיעה, אולי כן, אולי לא היה אכפת להם. חברי הפורום, מסיבות ברורות&nbsp;נכנסו ללחץ. לא ידעו אם לשנות את התאריך או להישאר ולפספס את הכנס. להזיז את התאריך התבררה כמשימה בלתי אפשרית, כאשר התאריך הבערך יחיד שנותר הוא חגי תשרי - במרחק יותר מחודש. מצד שני, הוטארו אפילו לא הגיבו לבעיה שנוצרה - התעלמות מכוונת, או, יכול להיות - חוסר ידיעה. אבל כדי לא לדעת על המצוקה הזו היה צריך ממש להיות מנותק מהקהילה, אפילו אני שלא קשורה לפורום ואפילו לא ידעתי אם להגיע למפגש או לא הצלחתי לשמוע על זה. אז כן. הוחלט לא לדחות את התאריך, מסיבות שהן מוצדקות אמנם אך משאירות טעם רע. כי ניתן לשער שאם התאריך לא היה יוצא באותו יום לפחות חלק מהקוספליירים הטובים בקהילה(!) שמהווים הפסד עצום לכנס כשהם לא שם(!) היו מגיעים לכנס של הוטארו. אז, אי הבנה פשוטה או סתם מזל רע - התוצאה הסופית היא שהקהילה שלנו תתחלק ביום חמישי הקרוב לשניים: אלה שילכו למפגשתפוז מול אלה שילכו ליומהקון. כמובן יש את אלה שינסו לדלג בין שניהם ואת אלה שישארו בבית מחוסר תקציב ויחכו לבאנקה-סאי של אמא"י. הקוספליירים הפסידו כנס (את גודל ההפסד נגלה השבוע), והוטארו הפסידו כמה מהקוספליירים הטובים בקהילה אצלם בכנס. שני הצדדים לא אשמים, אבל נותרנו כאן עם טעם רע בפה, וזו לפחות דעתי. אין אשמים - אבל יכול מאוד שהעניין היה יכול להגמר אחרת. <br /><br />4 ) אמירה אחרונה, הזדהות שלי עם העצבנות של להב- אם אתם לא מתכוונים לעמוד בהבטחות שלכם, אל תיצרו ציפיות בשביל להשיג אמפתיה ותמיכה. אמרתם שהמחירים יהיו זולים יותר וההיצע יהיה גדול יותר? אז המחיר זהה בלי אופציה להנחה, וההיצע? מועט יחסית לכנס אמא"י, מאורגן בצורה לא נכונה ככה שהאירועים הכי מעניינים חופפים - ולא, מופעי אקרובטיקה לא מפצים על זה, כי רוב הקהילה להערכתי לא באמת מעוניינת בכך. <strong>אני לא נגדכם</strong> הוטארו, הלוואי והכנס שלכם יצליח, אבל לקדם כנס באמצעות שקרים והבטחות שווא היא לא דבר מוערך במיוחד.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-4674340294775482824?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-65436803047578071502010-07-25T23:31:00.000-07:002010-07-26T00:29:20.335-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני מודה, ייתכן ולא הייתי צריכה לעשות מה שעשיתי, שזה בדיוק הדבר ממנו נמנעתי לעשות בארבעת החודשים הללו: ירידה לפסים אישיים. <strong>מעולם</strong>, עד אתמול, לא הזכרתי ולו שם אחד בבלוג שלי. היו לזה סיבות טובות שלא אפרט אותן כאן. אבל עכשיו, במבט לאחור, ייתכן והחלטתי לחרוג ממנהגי הייתה פזיזה. אבל אלטרנטיבה אחרת לא הייתה לי. <br /><br /><strong>אין שום דרך</strong> בה פרסום של שיחה אישית, ללא התראה או בקשה היא דבר שאי אפשר לבצע ולצאת טוב מכל העניין. מה שביצעתי היה פחות או יותר לקחת את המוניטין שבלוגי צבר ולהניח אותו אחר כבוד תחת גיליוטינה. עשיתי זאת מתוך ידיעה ברורה של המצב, אחרי שקילה של הדבר כמה וכמה פעמים במשך שבוע. החלטתי לפרסם במחשבה ש״זכות הציבור לדעת״ חשובה הרבה יותר ממני. הקהילה הייתה צריכה לדעת על <strong>הכל</strong>, במיוחד בתקופה שלפני בחירות. <br /><br />ההחלטה שלי הייתה נכונה בסופו של דבר. פתאטית יצאתי גם בעיני עצמי. אבל את המטרה הצלחתי להשיג, גם אם היא לא ברורה כרגע בעיני מי שהביט על כל העניין מבחוץ. הדג אולי ראה את החכה וברח, אבל נלכד עמוק בתוך הרשת.<br /><br />כאן אני מבטיחה, לעולם לא ארד יותר לפסים אישיים בבלוג שלי. בלי סיבה, עם סיבה, לא אעשה זאת שוב. בינתיים אמשיך מאותה נקודה, אך הפעם - באובייקטיביות. וכדי לעשות זאת בצורה היעילה ביותר, אשתמש בסיפור.<br /><br />פעם כשהיינו עוד ילדים קטנים בכיתה ו׳, התקיימו בבית הספר בחירות למועצת תלמידים. הרבה ילדים הציעו את עצמם לתפקיד, מיוזמתם החופשית. גם בכיתה ו׳, כמו בכל מערכת הבחירות, כתבו הילדים מצע, אבל המצע של אף אחד מהם לא השתווה באורכו או בתוכנו למצע של אחד הילדים, נקרא לו דני. דני הבטיח לבוחרים שלו ממתקים, מסטיקים והמון קלפים של יוגי -הו. הוא הבטיח לבטל שיעורי חשבון ולהעיף מורה ממש מעצבנת לתנ״ך מבית הספר. אם להתייחס לדברים הממשיים שהוא הבטיח, בין היתר הוא הבטיח לדאוג לתיקון של השירותים ולהחלפת המחשבים המקולקלים בכיתות. דני נבחר ברוב קולות, הפך ליו״ר מועצת התלמידים מה שהקנה לו מעמד ממש מכובד. לאחר חודש שלא זז דבר באו אליו התלמידים בטענה. ״דני, למה אתה לא עושה כלום?״ ״כי אין לי זמן,״ אמר דני. ״אני עסוק.״ ״אבל הבטחת!״ קראו התלמידים, ״אמרת שתעשה את כל זה.״ ״כן, אבל אני לא חייב לכם כלום, אני לא מרוויח על זה כסף. אני התנדבתי.״ <br /><br />כן, חבריי היקרים והאהובים שלי, ללא ציניות. זוהי בדיוק הנקודה שאליה התייחסתי בפרסום הפרובוקטיבי הקודם שלי. לפחות אחת מהן, באחרות אגע עוד מעט. <br /><br />בכל מערכת בחירות דמוקרטית, בדיוק כמו הבחירות לאמא״י, הבוחרים ככל הנראה לא בוחרים במועמד כי הוא חתיך, אלא כי <span style="background-color: red;">הם מאמינים שהוא יעשה את כל מה שהבטיח לעשות</span>. הם נותנים לו את קולם במטרה שהוא לאחר מכן ידבר בשבילם ויחליט החלטות למענם. כולנו עברנו את שיעורי האזרחות, כולנו יודעים שמה שבוחרים נותנים הוא כוח: הכוח הזה נותן לאותו מועמד את האחריות. אחריות על כל אלה שהצביעו לו.<br /><br />וגם אני, בין היתר, נתתי קול בבחירות האחרונות לאותו מועמד. <br /><br />הקול שלי, כמו הקול של שאר אלה שבחרו בו, ניתן לו באמונה שלמה שהוא <strong>התחייב</strong> ו<strong>יתחייב</strong> לבצע את כל מה שהבטיח לעשות. ההתנדבות שלו נגמרה ברגע שהוא הכניס את עצמו אל תוך המרוץ הזה אל וועד אמא״י. אם הגישה שלו הייתה נכונה גם בפועל- שכל עוד הוא מתנדב ומקדיש מזמנו ללא תשלום הוא לא באמת חייב לעשות כלום אלא רק מה שהוא רוצה לעשות- כל אלפי האגודות בארץ שהן לא למטרות רווח לא היו מתפקדות וקורסות. אמא״י, גם אם היא לא עוסקת בהצלה של בעלי חיים שהתעללו בהם, לא שונה בגישה הזו: קולות הבוחרים נתנו לך כוח ומחויבות, ואתה זלזלת בהם והפגנת זאת בציבור, אתה וחבריך. <br /><br />אם הוא היה ממשיך בגישתו הראשונית, לפרסם את מה שכתבתי בלי לפתוח את הפה הוא היה יוצא מלך וזוכה להערצתי. ככה בדיוק אני הייתי נוהגת אם לא הייתי מתכוונת להקשיב לביקורת. אבל הוא דיבר, ודיבר, בעוד חברו הטוב כותב נגדי פוסט נאצה משעשע מאוד אך חסר היגיון בחרוזים. הם <strong>נפלו לרשת שטמנתי,</strong> ונתנו לי את האפשרות לכתוב את הפוסט אותו אתם קוראים עכשיו. <span style="background-color: red;">הם כתבו בגלוי את מה שאני התלבטתי אם לפרסם במשך חודשים.</span><br /><br />נסכים עם הנקודה שאכן, חברי וועד אמא״י היקרים, מרגע שנבחרתם האחריות היא עליכם: אתם <strong>לא</strong> עושים אם אתם רוצים, אתם עושים <strong>כי התחייבתם</strong> לעשות במערכת הבחירות שבה השתתפתם. נמשיך לנקודה האחרונה שרציתי להעלות. <br /><br />הפוסט הקודם, כמו שחדי העין מביניכם שמו לב, לא היה פוסט תלונה על כל מה שעשיתי, וגם לא פוסט השתחצנות. הוא פשוט ניסה להעביר נקודה מסוימת אותה אסביר כעת. <br /><br />זכות הבחירה לאמא״י נקבעת בהאם תרמת לקהילה או לא. <strong>אך מה זה נחשב לתרום לקהילה?</strong> ישבתי וניסיתי להבין. עד היום התנהלו 6 כנסי אמא״י. אני, בתור אוטאקואית מן המניין שרוב הזמן הזה הייתה קטינה ורצתה לתרום, התנדבתי ל3 מתוכם. חצי מהכנסים. בנוסף, הסברתי מדוע הפסקתי להתנדב, <strong>לא</strong> בתור תלונה, וציינתי שעברתי לתרום דרך מחזמר שעתיד להעלות הקיץ. אני עוזרת להם כבר יותר משנה. יותר מזה, רבים הם אלה שיסכימו שעבודה יומיומית כמעט על מחזמר במשך שנה הרבה יותר מסובכת מהרמת כנס, זה בלי להתייחס לתפקיד אותו אני ממלאת במחזמר. עם כל זה, אני לא נחשבת כמישהי שתרמה לקהילה. אתם שוב מוזמנים להביט בפייסבוק באותם דיונים. אני לא נחשבת תורמת, כך שככל הנראה <em>ממה שהצלחתי להבין</em> בין הירידות עלי, לא זכאית לשום קרדיט על הרצון הטוב וגם לא נחשבת כפעילת אמא״י. <br /><br />נשאיר רגע בצד סכסוכים אישיים, מה זה נחשב תורם? איפה עובר הקו בין סתם בכיין או אוטאקו רגיל שהתנדב ללא תמורה לבין תורם אמיתי? <br /><br />פעם אחרי פעם <strong>הדגשתי:</strong> לא כתבתי מה שכתבתי כדי להשתחצן או להתבכיין, ציינתי גם שאני לא רואה את עצמי מעל אף אחד מחברי הוועד והלוואי והייתי מסוגלת להגיע לחצי ממה שהם הספיקו לעשות למען הקהילה. כבודם במקומם מונח. <br /><br />אבל הם? <strong>זלזול וקללות וירידות</strong>, זה מה שהיה להם לומר עליי. מי רוצה אותך בכלל בוועד, יש לך בעיות גנטיות מולדות שגורמות לטמטום, פוסט מזלזל שלם עם יצירתיות בלתי נדלית. ולמה? כי את התנדבת במשך 12 שעות בשנתיים וחצי, ואנחנו היינו חלק מסגל של כנס. בגלל זה <span style="background-color: red;">אנחנו נחשבים ואת לא.</span> <br /><br />אז רגע, נעצור כאן. תרומה של אדם לקהילה נמדדת באם הוא הרים כנס? ומה עם, נניח, מנהלת ספינצ׳אן לדוגמא, שיושבת יום יום ומעדכנת את הבלוג הכי נצפה בקהילה, ללא תמורה, הכל למען הקהילה - או לדוגמא במאית המחזמר שכבר שנה שלמה על סף התמוטטות עצבים אבל עושה הכל מאהבה בשביל שהקהילה תזכה לראות מחזמר הקיץ... מה איתם? הם לא נחשבים תורמים? עזבו אותי שהתנדבתי 3 כנסים? מה איתם? אבל רגע, אם הייתי מתנדבת ל4, 5 או 6 כנסים, הייתי נחשבת תורמת? <br /><br />התשובה היא לא. למה? כי לא הייתי חלק מסגל של כנס. אני לא אכנס לנקודה הזו עכשיו, אבל בניגוד לטענה שעלתה - לא, אתה לא נכנס לסגל של כנס כי התנדבת יפה ומכרת המון כרטיסים בדוכן. אתה נכנסת לסגל של כנס כי היית חבר של מישהו מהם והם הכירו אותך, גם אם לא הוכחת את עצמך בדרך כלשהי בעבר. לסיכום: אם אתה לא חבר של הוועד שנבחר להיות חלק מסגל - גם אם התפקיד שלך בוצע בצורה מזוויעה- אתה לא תורם ולא נחשב, לא משנה מה עשית. כי הם עבדו ״400 שעות״ לפני כנס, כשאני עבדתי 4 במהלכו. <br /><br />גם אם זו לא הגישה האמיתית של אמא״י, <strong>זה מה שמשתמע</strong> מהתגובות אותן קיבלתי מהם. תקנו אותי אם אני טועה. <br /><br />נקודה אחרונה- <strong>מעולם</strong> לא דיברת רע נגד קיום אמא״י, כל ההערות שהיו לי אי פעם הן נגד מעשים ספציפיים. יותר מזה, הבלוג הזה הכיל, מתוך 4 פוסטים תוכניים, פוסט שלם שנועד לשבח אותם מול אנשים שחושבים אחרת. לעיונכם. <br /><br />כל תגובותיהם נמצאות במקום פתוח לציבור, לעיניכם הרואות. אני חושבת שאתם מסוגלים להבין עכשיו איזה סוג אנשים אתם לא רוצים לראות בוועד. <br /><br />אני אבקש סליחה אם מישהו נפגע מפוסט זה או מהקודם לו באופן אישי.<br /><br />- Posted using BlogPress from my iTouch</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-6543680304757807150?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-42531789833812400892010-07-25T05:45:00.000-07:002010-07-25T10:24:08.927-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br />אתם יודעים, חברי קהילה יקרים? על רעיון לבלוג הזה חשבתי בשיחת אוטובוס אקראית שכזו עם חברה טובה. דיברנו על ההתנהלות של אמא"י בנושאים מסוימים ועלתה השאלה למה בקהילה, בשונה ממקומות אחרים, אין שום גוף שמעביר ביקורת. כמו שבחיי היומיום שלנו יש את העיתונות (וגורמים אחרים) שמעבירים ביקורת - גם בקהילה שלנו שהיא גדולה מספיק, צריך להיות גוף כזה. כי בלי ביקורת אין עתיד, לא יהיה שיפור בשום צורה. חשבתי קצת, והבנתי שיכול להיות שאני מתאימה לתפקיד הזה. אני חושבת שהצלחתי דווקא, הצלחתי להזיז משהו. פעם אחרי פעם פוסטים שכתבתי יצרו את ההד שניסיתי ליצור, בעוד הבלוג הזה הפך לבמה בה התנהלו כמה וכמה שיחות שיצרו אף הן הדים. ההשפעה שיצרתי ניכרת לעין. צריך להדחיק מאוד את קיומי כדי להגיד שלא עשיתי דבר בחודשים הבודדים שהפלטפורמה הזו קיימת בשבילי.<br /><br /><span style="background-color: red;">ההשפעה על הקהילה לא חייבת להתרחש מבפנים, מתוך ה"הנהגה". היא יכולה להגיע גם ממקורות חיצוניים.</span><br /><br />כמו שלא כל עיתונאי שמבקר את פעולות הציבור חייב לרוץ לכנסת, כמו שקיים תפקיד מיוחד של "מבקר המדינה" שתפקידו הוא לא לבצע אלא רק לבקר, וכמו שעכשיו מקימים באמא"י וועדת ביקורת - שרק תבקר, לטענת אמיר - לפעמים יש חשיבות לקיום הביקורת. אין גוף ללא מקור שיעביר ביקורת על ההתנהלות שלו. זה חוק. זו המציאות.<br /><br /><strong>למה אני, מבין כולם, יכולה להעביר ביקורת?</strong> אז זהו, שזו לאו דווקא אני. החלטתי לפתוח את הבלוג כי חשבתי שיש משמעות לרעיונות ולדעות שלי. אבל גם לכל אחד אחר יכולה להיות. כל מי שיש לו משהו לומר יכול לעשות זאת בעצמו, כמוני, ליצור מקום כזה משלו או אפילו לנצל כלי אחר: טוקבקים, פורום אמא"י, פייסבוק. כל אחד יכול להעביר את הביקורת הזו, אני לא מיוחדת בשום צורה שהיא ולא חייבים להקשיב לי. הדגשתי את זה בעבר ואני אומר זאת שוב: אף אחד לא חייב להסכים איתי. הדבר הכי חשוב הוא שתעשו את השיקול אם להסכים או לא בעצמכם, בגלל היכולת הזו שיש בכל אחד אנחנו לא חיות, אנחנו בני אדם. <br /><br />אז כן, אני מדברת, לא הרבה, לא כמו שהייתי רוצה, אבל מדברת מספיק. זו דרך שלי לתרום לקהילה הזו וליצור שינויים. <strong>מה אני עושה חוץ מזה?</strong><br /><br /><strong>חנוכון 2007-</strong> ה"מיני כנס" הראשון שאמא"י יצרו. התנדבתי בדוכני יד שניה במשמרת ערב, בה הייתי צריכה לכבות שריפות בעיקר. העבודה הייתה קשה אבל ביצעתי אותה בשלמות, בשמחה, מתוך רצון. בין היתר באותו כנס נרשמתי כחברת אמא"י - לא כי רציתי הנחות, ההנחות שוות לתחת, עשיתי זאת כי ידעתי שאת ה60 שקלים ששילמתי באותו יום, אמא"י יוציאו למען הקהילה שלי שאני כל כך אוהבת. שילמתי את הכסף בשמחה. בהנחות לא השתמשתי.<br /><br /><strong>גאקקון 2008</strong> - התנדבתי בתור גופרית. אחרי ריצות, סחיבת שולחנות, בקבוקי מים וחיפוש מתנדבים אחרים, הוצמדתי בתור שומרת בכניסה לאחר הברזה של מתנדב אחר. זו הייתה אחת העבודות המתסכלות שעשיתי בחיי, שעות שלמות של עמידה והחתמת ידיים / רגליים / פרצופים של מאות אוטאקואים, ללא ישיבה, ללא הפסקה, ללא תמורה משמעותית כי את רוב הכנס הפסדתי. אבל עשיתי הכל בשמחה ובלי להתלונן. <br /><br /><strong>כאמ"י 2009-</strong> התנדבות יחד עם חברה טובה בדוכני מכירת כרטיסים. למעלה מארבע שעות של ישיבה בחום, הצמחת עיניים נוספות כדי לפקח על קופות כסף יחד עם מכירת כרטיסים, גוויעה ברעב (כי הפסדתי את כל מכירת האוכל שהתנהלה בפנים כשהייתי במשמרת), נאלצתי בנוסף לסבול את היחס המשפיל של הממונה עליי, גזברית אמא"י היקרה, שלמרות שעבודתי בוצעה בשלמות, הוציאה על המתנדבים באותה המשמרת את כל התסכול שלה: צרחות, צעקות והאשמות ליוו אותי לאורך כל המשמרת, אם כי הפלאפון שלי היה מונח על השולחן כדי שאוכל לברר מה השעה, אם כי עניתי לשיחת טלפון כדי להודיע איפה אני, או כי נעמדתי לקבל חיבוק מידיד שלא ראיתי חצי שנה. <br /><br /><strong>אני חושבת שכאן המקום להדגיש- מתנדבים הם לא שכירים: הם לא מקבלים תשלום, והם לא כפופים לכם. זה לא מסיר את האחריות שלהם מהעבודה שצריכה להתבצע, אבל הם שם בתור עוזרים שלכם, לא עובדים שלכם! ואין לממונים עליהם שום זכות לצעוק עליהם כל עוד עבודתם מתבצעת, שום זכות שבעולם.</strong><br /><br />אותו כנס, בין היתר, עזרתי בפירוק.<br /><br />לאחר הכאמ"י האחרון בו התנדבתי, כמובן שדיווחתי לאחד מחברי הוועד מה קרה באותה המשמרת, החלטתי שכל עוד היחס למתנדבים לא עובר שיפור יסודי, אני לא מתכוונת להתנדב יותר. החלטתי להעביר את כוחות הנפש שלי למשהו שבו לפחות לא אצטרך לסבול.<br /><br />כרגע אני לוקחת חלק בצוות ההפקה של מחזמר <span style="background-color: orange;">SEMUSICAL</span>, מחזמר שהוקם ע"י הקהילה למען הקהילה. אני עובדת במשרה מלאה של 9 שעות ביום, לומדת כמעט ללא הפסקה לפסיכומטרי, בלי זמן לנוח. למרות זאת, כל שיחה שהייתה לי עם יו"ר אמא"י הדגשתי לו פעם אחרי פעם - אתם צריכים אותי? אני פה לעזור לכם. אני כאן בשבילכם, מוכנה לעזור. אני לא פה בשביל לדבר, אלא בשביל לעבוד קשה במעט מאוד הזמן שיש לי. מיותר לציין שלא קיבלתי מהם אפילו פניה אחת. <br /><br /><span style="background-color: red;"><strong>לבחירות של אמא"י אני לא מתכוונת לרוץ.</strong></span> למה? הסיבה הכי נפוצה בעולם: אין לי כרגע זמן. אפילו חמש דקות לשבת ולצפות בטלוויזיה אין לי. אני עובדת, לומדת בקורס של שלוש פעמים בשבוע עד עשר בלילה. בבית אני נמצאת אך ורק בשביל להתעלף ולישון. אז שאני אלך ואתחייב למשהו שלא אוכל לפעול בו? אני, בשונה מחברי וועד אחרים, יודעת מה זו אחריות. כשאני לא יכולה להתחייב אני לא עושה את זה, זה הכל. <br /><br /><b>עריכה: אורן השקיע, אז שאני לא אפרסם את הפוסט המקסים שהוא כתב עליי?</b><br /><a href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128785&amp;blogcode=11937079">http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=128785&amp;blogcode=11937079</a><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; font-family: Arial; font-size: small;"><i>"טוב, דיי. נמאס לי מחרוזים.<br />אני מאמין שהם העבירו מספיק טוב את הזלזול העמוק כלפי אותה אינדיוידואלית." D:</i></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; font-size: small;"><i><br /></i></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; font-size: small;">רציתי להגיב, אבל החלטתי שלא כדאי לבזבז זיעה על משהו שהוא, והחברים החכמים והאינטליגנטים שלו לא באמת יקראו.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; font-size: small;">למען הפרוטוקול, תפקידי ההתנדבות שלי מולאו בצורה מושלמת. לא דיברתי או קמתי במהלך המשמרת. הצעקות שחברתו המקסימה של אורן נהנתה לתקוע בי ובשאר המתנדבים הגיעו מתוך הדחף האישי של אותה "מלאכית ג'ינג'ית", לדברי אמיר. לא היה לי חלק בהם. מי שלא מאמין לי, מוזמן לפנות אליי. יש לי מספיק עדים באירוע לשכנע תריסר שופטים.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; font-size: small;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; font-size: small;">PEACE OUT</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; font-size: small;"><i><br /></i></span></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_be0ml6x6ydM/TEwy8ux-rFI/AAAAAAAAAxE/y9VGOG2c17c/s1600/1.PNG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="400" hw="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_be0ml6x6ydM/TEwy8ux-rFI/AAAAAAAAAxE/y9VGOG2c17c/s400/1.PNG" width="300" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_be0ml6x6ydM/TEwyxbNWvvI/AAAAAAAAAw8/LB7xUSltdFY/s1600/2.PNG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="400" hw="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_be0ml6x6ydM/TEwyxbNWvvI/AAAAAAAAAw8/LB7xUSltdFY/s400/2.PNG" width="300" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_be0ml6x6ydM/TEwyZzSxxYI/AAAAAAAAAw0/uL5SAKAjHaU/s1600/3.PNG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="400" hw="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_be0ml6x6ydM/TEwyZzSxxYI/AAAAAAAAAw0/uL5SAKAjHaU/s400/3.PNG" width="300" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-4253178983381240089?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-44238780320242199602010-07-19T00:53:00.000-07:002010-07-19T06:26:03.420-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אז כן, אמורות להתנהל&nbsp;בעתיד&nbsp;הקרוב&nbsp;בחירות. אם נהיה מדויקים&nbsp;אמורים להיות לנו&nbsp;בין שבוע -לשבועיים, מיקום וזמן מדויק היה נורא קשה לאתר&nbsp;בפורום של אמא"י ובאתר. אני חושבת שזה כבר אמור לשקף את היחס בקהילה שלנו לבחירות האלה: שתי אותיות עם סימן שאלה&nbsp;עצום לאחריהן. "מה?"&nbsp;או אם נאריך, "יש בחירות? רגע, את&nbsp;מי זה מעניין?"&nbsp;&nbsp;נמשיך ונתעלם מהעובדה שעברה&nbsp;פחות משנה מהבחירות המפוקפקות האחרונות (אלה שהצביעו להן שניים וחצי אנשים, כי מי ידע שהיו בחירות בכלל ואת מי זה מעניין) ובתכל'ס - גם הפעם, אם אתה לא באמת מחפש את זה- אתה לא באמת מודע לזה, אני חושבת שזה בעיקר בגלל העובדה שנאסר על המתמודדים ליצור תעמולה משלהם אלא רק לצרף לינקים ל"מצע" הבחירות שלהם (שנודד בין שורה וחצי לקצת יותר מהפסקה הזו) וזהו. בשורה התחתונה - לקהילה שלנו לא באמת אכפת מי מנהל את אמא"י. מה שכן משנה זה אם יש כנס, אין כנס, מחזמר, דוכן של עינב וידה-ידה.<br /><br />הבחירות שאמורות להתנהל, מתעתדות ליצור שינוי מהותי במבנה אמא"י. "מהותי", בסך הכל הוספה של "ועדת ביקורת" לא מוגדרת, 3 אנשים שאמורים לתפקד בתור "אמהות פולניות" לחברי הוועד הנבחרים, לפי הגדרת אחד המתמודדים. אף אחד, כולל אלה שהציעו את עצמם, לא באמת יודעים מה התפקיד של וועדת הביקורת הזו, כי המקסימום שנתנו להם זה לינק עלוב מויקיפדיה של 'למה צריך וועדת ביקורת' (-כי יש חוק שכזה) ומה בערך הוועדה עושה (-בודקת שהכל תקין מבחינה חוקית) השאלה האמיתית היא&nbsp;- לאגודה שמונה 5 אנשים בסה"כ, למה צריך 3 אנשים שיפקחו עליהם? אפילו בגן ילדים יש גננת אחת על עשרה ילדים, שלא נדבר על בתי ספר. וכאן אנחנו מדברים על אנשים מבוגרים, בוגרים ובגירים, למה הם צריכים השגחה כל כך צמודה? אפילו החוק שהם ציטטו כל כך יפה מדייק "ניתן להחליף את הוועדה ב-הכנס שם מקצוע מרשים- אחד כאן" - אז למה צריך שלושה?!<br /><br /><span style="background-color: red;">ועדת ביקורת היא גוף גמיש הנתון לאינטרפטציה שונה בכל עמותה, ולכן כרגע לא ברור גם לי איך תראה הוועדה הספציפית של אמא"י </span>- אחלה תירוץ?, שפטו בעצמכם.&nbsp;מי מקים גוף, בלי לדעת למה הוא מיועד? <br /><br />אז כן, יש 5 חברי וועד, 3 חברי וועדה, את זה הבנו. את חוסר העניין של הקהילה ניתן לראות יפה בעובדה שלתפקיד 5 חברי וועד מתמודדים בסה"כ - נשמו עמוק - חמישה אנשים. איזה יופי. מה זה אומר בעצם? אין תחרות, אין בחירות. ולא, לא עדיף --לדחות-- את הבחירות ולתת עוד זמן לאנשים להתמודד ו--לפרסם-- את הבחירות האלה בצורה נורמלית (אפילו פרסום אחד בפייסבוק לא ראיתי, ברצינות), פשוט... אין בחירות. ווידאתי את זה מול אחד מחברי אמא"י, אין. כולם מנצחים. איזה יופי, אפשר ללכת הביתה ולראות קצת אנימה. הבחירות האמיתיות... הן לחברי הוועדה בלבד, וועדת הביקורת הנחמדה. זה מקצר בהרבה את הפוסט שלי, שלא צריך להתמקד בחברי הוועד, אלא רק בחברי הוועדה, 5 במספרם. נתחיל.<br /><br /><strong>מועמד מספר 1 הוא מתן קליינמן.</strong> 25. דם חדש לצוות, נראה מלא רצון טוב ומוטיבציה לפעול, מבטיח. <span style="background-color: red;">אבל</span>, נקודה קטנה שהועלתה, עובד בגוף אשר מנהל יחסים צמודים עם אמא"י. ניגוד אינטרסים, <strong>האמנם</strong>? אז לא, אם מתחילים לסנן את כל הנאמר בנושא של מתן, מתבררות עובדות קטנות: את מיקום עבודתו לא ציין בסה"כ כדי למנוע הטרדות שהקהילה שלנו יודעת יפה מאוד לעשות, את האישוור מיו"ר האגודה לפנטזיה הוא ביקש, וקיבל. סה"כ נאסר עליו להתערב בעניינים הקשורים ישירות למקום עבודתו ולאמא"י. תנאי קטן, פשוט (כן! הוא קטן! בהתחשב בעובדה שיש 2 אנשי וועדת ביקורת אחרים לעשות את זה במקומו) אז כן. אם אנחנו רוצים לראות שינוי, דם חדש בצוות, מתן הוא אופציה יותר ממתאימה. מדובר באיש עם ניסיון ומספיק ידע בנושא בשביל להתנהל כמו שצריך, ובתור האמא הפולניה את הכוח לתת כמה פליקים לישבן כשצריך.<br /><br /><strong>מועמד מספר 2 הוא להב חדד</strong>. 23, שעימו יש לי היכרות באופן אישי, כמו רוב הקהילה. להב הוא דמות מוכרת בנוף, תמיד שם בשביל לעזור, לתת יד לכל פרוייקט שקם בקהילה לא משנה מהו. להב הוא, לדעתי, בעל רזומה מרשים, ידע רב וניסיון. <span style="background-color: red;">אבל</span>, נקודה קטנה שהועלתה, עבודתו בתור דובר אמא"י לא התנהלה כמו שצריך, הוא לא הגיע לישיבות אמא"י והתקשור בינו לבין הוועד היה לקוי, ולכן הוא לא מתאים לתפקיד אלא חברי הוועד הקודמים. <strong>האמנם</strong>? להב, ואת זה ראיתי מול שתי עיני, ניסה כל שביכולתו לדבר עם הוועד. כשקהילה ביקשה ממנו עדכונים בקשר לנושא מסוים, הוא ניסה להשיג מהם תשובה בכל דרך אפשרית. אבל הם התעלמו. למה? לא ברור. לא הכירו בו לתפקיד (שניתן לו רק כדי לחסוך מהוועד בושות), לא סמכו עליו (על מישהו שעשרות אחרים מעולם לא התאכזבו ממנו). להב עזר לאמא"י מאז ומתמיד, בין אם זה בקידום אירועים, פרוייקטים של הקהילה או פרוייקטים שאירגן מטעם עצמו, בניית אתרים (האתר של אמא"י! אתרי כנסים!) אם היה לו יותר זמן פנוי להב היה מתאים הרבה יותר לתפקיד בוועד, אבל להפסד כולנו, הוא עסוק בלימודיו.<br /><br /><strong>מועמד מספר 3 הוא אמיר כהן</strong>. 22, יו"ר אמא"י לשעבר. כבר שנים חלק מוועד אמא"י, וותק, ניסיון. אכן יש מיקום לטענה שהעלה בנושא שלו - כדי להדריך את חברי הצוות החדשים באמא"י אין מתאים יותר ממי שכבר צבר קילומטרז' מרשים. <span style="background-color: red;">אבל</span>, לאמיר, כמו ללהב, יש בעיה קשה של זמן. למרות הבטחותיו מלפני שנה, הוא לא לקח את החופשה שהבטיח בין הצבא ללימודיו בטכניון. רבים מהפרוייקטים שאמא"י היו אמורים לארגן הוזנחו, ומדוע? חוסר זמן, עומס לימודים ולחץ. האם ניתן לסמוך על העובדה שעבודת הוועד, שעדיין <strong>לא מוגדרת</strong> להזכירכם, תהיה קטנה יותר בשביל לתת לאמיר את האפשרות להתמודד איתה בזמן הפנוי המועט שיש לו? היו אתם השופטים. <br /><br /><strong>מועמדת מספר 4 היא סמדר שחף</strong>. הבוגרת בחבורה. בעלת כמות לא מבוטלת של עשייה מאחוריה, דמות שרוב חברי הקהילה חייבים להכיר לה תודה. אני&nbsp;סבורה שאם יש מישהו מהוועד הישן שמתאים לו להיות בוועדת הביקורת זו סמדר. אני בטוחה שבתפקידה בוועדה תוכל לתרום יותר מאשר בוועד עצמו, עקב העובדה הקטנה שאת רוב הבטחותיה משנה קודמת היא לא מילאה בשלמות. (לא, ביחסים בין אמא"י לקהילה לא חל שינוי. גם לא נוצר קשר מהותי כלשהו עם גורמים ממשלתיים, לפחות לא קשר כזה שהקהילה מסוגלת להבחין בו בעין לא מזוינת).<br /><br />מועמ<strong>ד מספר 5 ואחרון הוא אורן ניסנבאום</strong>. 22, מאמין גדול בשקיפות להגדרתו, לכן רוב תגובותיו בפורום היה צליבת כל מועמד אחר שהציע את עצמו, בשפה לא עדינה בכלל. היה בעברו מנהל כנס, התנדב רבות, ותמיד השפיע על הוועד מרחוק. את אורן אני לא מכירה היכרות אישית, לכן אני מרגישה הכי נייטרלית לשפוט את מה שהתנהל בדיון בפורום אמא"י. מצד אחד, תקף אורן את מתן בטענה שיש לו ניגוד אינטרסים- עובד בגוף שמנהל מערכת יחסית הדוקה עם אמא"י, ולכן זה לא חוקי שיהיה בוועדה. <span style="background-color: red;">אבל</span>, מצד שני, אורן עצמו מנהל מערכת יחסים עם אחת מחברות הוועד! (שכזכור, כבר לא שאלה של בחירות) - <strong>האם בן זוג יכול לפקח על עבודתו של בת זוגו ולהישאר אובייקטיבי?</strong> <em>חוקי זה לא</em>. אני לא אתייחס לסוגיה האם זה נכון או לא, כי את דעתי על מתן כבר הבעתי, וממש לא בטוח שיש לי בעיה עם הקשר בין אורן לבת זוגו. מה שכן יש לי בעיה איתו זה ה"פיצול אישיות" הקטנטן הזה. 'זה בסדר שאני אנהג בניגוד אינטרסים, אבל אתה? מה פתאום. זה לא חוקי'. זו גישה שאי אפשר לעבוד איתה בחיים, אני מצטערת. אני מאחלת לך ולבת זוגך כל טוב, אולי אתה גם מתאים להיבחר לוועד. אבל הגישה התוקפנית שלך, ההאשמות שפיזרת לכל עבר? אנחנו במערכת בחירות נקיה, שמור אותם לשיחות רכילות שלך עם חברי הוועד האחרים בשירותים ואל תמלא את הפורום בדמויי -פשקווילים שכתובים בשפה בוטה.<br /><br />אתם את הבחירות שלכם תעשו. אני את שלי אמרתי. ושהטובים בינינו יזכו.<br /><br /><a href="http://anime.org.il/forum/viewforum.php?f=38">פורום הבחירות של אמא"י, למי שרוצה לעיין.</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-4423878032024219960?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com18tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-59428677685995845012010-06-07T02:42:00.000-07:002010-06-07T02:47:55.728-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כותרת הפוסט מה12.5 נכתבה מתוך הומור וסאטירה בלבד, כמובן ולא הייתה בה שום כוונה לפגוע לא בגוף ולא בקבוצה.<br />אם היא פגעה בנקודה רגישה בלב של מישהו, אנא קבלו את התנצלותי הכנה. <br />כמובן שאני יודעת מהו הרפרנס למשפט שנכתב, אך לדעתי גם בזמנים קשים הומור הוא הדרך הטובה ביותר להתמודדות, ולפעמים גם הומור עצמי לא מזיק. מיותר לציין שדבר ממה שנכתב לא נועד כדי לרמז דבר על אמא"י, שהוא ארגון שכל עצם קיומו מיועד לטובת הקהילה שלנו. <br />חבל לי שלא קיבלתי מהם ביקורת על הפוסט עצמו ותוכנו, שהיה פוסט שהכיל אך ורק ביקורת בונה. לרוב אנחנו יכולים לקרוא בעיתון כותרות בעייתיות שעלולות בין היתר להרגיז אותנו, למרות שהכתבה עצמה עניינית לחלוטין.&nbsp;אם היינו פועלים ככה על כל כתבה כזו אני תוהה לאן המדינה שלנו הייתה מגיעה.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-5942867768599584501?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-38158562788191258692010-05-30T07:36:00.000-07:002010-05-30T07:43:36.049-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ותגידו בלב מלא גאווה, אנחנו הקהילה הכי פסיכית בישראל. אבל אנחנו אוהבים את עצמנו, וזה מה שחשוב לכולנו כרגע. נכון, הדבר הכי חשוב בעולם זו אהבה, אבל לא כמו החומוס- מאהבה בלבד לא ניתן לתחזק קהילה באופן הגיוני. אז, אם הייתם מנותקים מהעולם (או מפייסבוק) ביממה האחרונה- אני כאן בשביל לדווח: אמיר, יו"ר אמא"י, האגודה שהתפקיד שלה זה להיות הבית החם שלנו (אנחנו בפוסט חיובי, לא נכנס לזה) מילא פוסט שלם בכזו מלודרמה שגרמה לרבבות אוטאקו לפרוץ בבכי. מה הוא כתב שם? שאנחנו שלושה חודשים לפני כנס, אין סגל, אין תקווה. שפה ועבודה יש, אבל כאן הם בעיקר מפריעים. אמא"י כשלו והודו בכך, אבל בין היתר הפילו את האשמה על הקהילה שלא עוזרת ומתנהגתך בכפיות טובה. מיד, קפצו האנשים בעלי המצפון והלב (שטווח גילאיהם נודד בין 10-20 פחות או יותר) והציעו את עצמם בתור מתנדבים, סגל ושאר קישוטים שיעזרו לכנס לפעול. בין היתר קמה אותה קבוצה מדוברת מהעבר והחליטה שוב על כנס מתנפחים, והפעם עם שיתוף אמא"י. הייתי מתחילה להכניס קישורים להכל, אבל אני חושבת שזה מיותר, לפחות עד שתעלה דרישה כזו מעצלנים. אני משערת שהיא לא תעלה. <br /><br />בכל מקרה, כמה דברים עיקריים שרציתי לדבר איתכם היום, אהוביי. קודם כל, כל הכבוד אמיר על לקיחת האחריות, אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאמא"י הרכינו ראש ואמרו "נכשלנו". לוקח המון אומץ לב להוציא הצהרה כזו בפומבי, גם אם ריככת אותה ב"זו גם אשמתכם". אז קודם כל, כל הכבוד, ליבי נתון לכם.<br /><br />אבל אני לא בטוחה שה"זו גם אשמתכם" נמצא במקום. נכון, זה יצר את האפקט הרצוי, פתאום השנאה של הקהילה לאותו ארגון גג התנדפה פחות או יותר, וכנראה שזו הייתה המטרה שלהם מלכתחילה. לכל מקום שלא הלכתם, לכל קהילה אינטרנטית שנכנסתם, תמיד נמצאו תגובות של "<a href="http://otaku-tone.blogspot.com/2010/04/blog-post_29.html">אמא"י חרא, אני שונא אותם, הם הרסו את הכנסים".</a> על זה פחות או יותר אמיר דיבר, שהקבוצה נשנאה תמיד ומעולם לא זכתה בתמיכה הראויה. אבל בואו נסתכל על זה מהבחינה הזו: רוב הטענות שנאמרו, על הריסת הכנסים וכדומה, נאמרה ע"י אנשים שלא באמת ידעו על מה הם מדברים. טענות מילדים בני 12 שלא ארגנו דבר בחייהם, והם בין היתר ישראלים שנהנים להתלונן לא משנה מה תעשה, לא באמת צריכה להילקח ללב. מה גם שאמא"י אף פעם לא באמת ניסו ליצור לעצמם יחסי ציבור, ההפך. היו להם כמה התבטאויות ציבוריות לא באמת טובות, הם התעלמו מפניות חוזרות ונשנות. יותר מזה, לאמא"י היו כמה בעיות התנהלותיות רציניות, וכל פעם שמישהו בא והעלה בפניהם טענה הגיונית בתור ביקורת בונה,התגובות שהתקבלו היו מזעזעות. גופים שונים שניסו לעבוד עם אמא"י ולא אזכיר את שמם, זכו ליחס מזלזל וכל פעם שהתבצע משהו לא לרוח אמא"י (שהייתה אגב תמוהה מאוד בעניינים אלה) הם קיבלו תגובה נזעמת שעליהם להתנצל או שיפסיקו לעבוד איתם. <br /><br /><strong>אנחנו מתייחסים כאן לכמה בעיות, חלקם לא ארחיב או ארחיב בהמשך:</strong><br />1. לוקחים ללב את ההאשמות הילדותיות ומשליכים אותם בחוסר תמיכה על כל הקהילה.<br />2. לא באמת לוקחים ברצינות ביקורת בונה, ההפך, מכחישים ותוקפים בעקבותיה.<br />3. למעלה מחצי(!) מההבטחות במצעי הבחירות לא עלו לפועל ולא הוגשמו. אעלה על זה פוסט בקרוב.<br />4. מעבר לכנסים ואירועי מוזיקה הארגון לא באמת דאג להפוך ל"בית החם" אותו הם אמורים להיות.<br />5. הארגון עשה טעות כשלא דאג ליחסי ציבור מלכתחילה, כשאפילו לא יצרו קשר מאורגן עם דובר אמא"י שנאלץ לאלתר פעם אחרי פעם.<br />6. חוסר אחריות ארגוני: בחירת וסינון מתנדבים שנוהלו בצורה לקויה, כשהמתנדבים הטובים זוכים ליחס מחפיר לרוב. וכן, נפגעתי מזה אישית ולכן הפסקתי להתנדב לאחר עבר שכלל כמה וכמה התנדבויות כבר מהכנס הראשון שלהם. אם יעלו טענות שאין מספיק מתנדבים או לא היו עד עכשיו - שימו לב מה פוסט&nbsp;מלודרמטי אחד הזיז. אני מאשימה אך ורק את החוסר ביחסי ציבור נכונים.&nbsp;המתנדבים שבחרו נעלמו, חילקו כרטיסים חינם, לא היו אחראיים כך שהתבצעו גניבות, ועוד.<br />7.&nbsp;אנחנו שלושה חודשים לפני כנס, ואפילו סגל או מיקום אין. גם בכנסים קודמים הועלו כמה שאלות. מדוע אנחנו חוזרים פעם אחר פעם לאותה בחירת מיקום איומה? ועוד.<br />8. רוב היחסים הבין -אישיים בקבוצה עם גורמים שהם עובדים איתם לקויים, ומתבצעים לרוב מתוך אינטרסיים וגחמות אישיות, במקום לפעול בהיגיון ולחשוב על טובת הקהילה.<br /><br />יש לי דוגמאות לכל טענה וטענה שהעלתי כאן, רק שכאן זה לא המקום לפרסם. אני לא מנסה להכפיש, שיהיה ברור.<br /><br />אז כן, אמא"י כשלו והם הודו בכך. אבל להפיל את האשמה על הקהילה שהיא תוקפת ולא עוזרת? מצטערת, חבר'ה. אתם שוכחים שאתםן מדברים כאן עם קהל של קטינים לרוב. רובם לא באמת יכולים לתרום כהוא זה להפקה של כנס. וגם אלה שכן יכולים- לא שיווקתם את עצמכם נכון. גרמתם פעם אחרי פעם לא לחבב אתכם, וגם אלה שכן מחבבים לא באמת הגיעו להודעות של "אנחנו צריכים עזרה כאן וכאן". וגם אלה שהתנדבו פעם אחת וקיבלו יחס איום, צעקות, ולחם קל עם שוקולד לא באמת יתלהבו לעשות זאת שוב.<br /><br /><strong>אז כן, מה עושים עכשיו?</strong><br /><br />מתחילים מחדש. עשיתם החלטה נכונה בכתיבת ההודעה. יש צוות שלם מאחוריכם שמוכן לעזור. מה שנשאר עכשיו זה לקחת אחריות ולא רק "להינות". מתארגנת קבוצה של אנשים, בוגרים, בעלי ניסיון שמוכנה לעזור לכם. דם חדש, יכולות חדשות, ניסיון. כל זה מוכן לתרום את עצמו לעזור לכם. צאו מתוך הייאוש ותתחילו לעבוד, והפעם ברצינות, עם מוח. אתםן צריכים לגרום לקהילה לתת בכם אמון? הרוויחו אותו ביושר. וכן, גם אני כאן כדי לעזור.<br /><br />ואתם, חברי הקהילה שלא באמת יכולים להיות בסגל הכנס-<br /><br />קודם כל, לא להילחץ. יהיה לכם כנס, ראו זאת כהבטחה. שבו ותחשבו. איך אתם יכולים לתרום? אני לא מדברת רק על התנדבות. יש עדיפות למתנדברים בוגרים, זה נכון, אבל איך שהוא קרה שגם מתנדבים בוגרים הוכיחו את עצמם כחסרי אחריות. אני מתכוונת לנסות לדאוג אישית שהפעם המתנדבים יבחרו כמו שצריך. המתנדבים נבחרו על סמך גיל, עד עכשיו, בלי לבדוק פרמטרים אישיותיים או כשרונות, וזו בעיה חמורה לדעתי. אתם בני 14 אבל חושבים שאתם אחראיים מספיק? חשבו על זה. צריך זמן, אחריות וכוח. וגם הקרבה, לוותר על פעילויות ועל הנאה בכנס בשביל לעזור. אם אתם חושבים שאתם מתאימים, לא משנה באיזה גיל, הציעו את עצמכם.<br /><br /><strong>אתם בוגרים יותר?</strong> יש לכם רעיון להרצאה, אטרקציה, פעילות? יש לכם כישרון כלשהו שאתם חושבים שיכולת להתאים? ציירים, זמרים, נגנים, מכורי אנימה קשים שיכולים להעביר ידע או כל דבר אחר לאנשים אחרים? חשבו על זה. כשיעלו הודעות מתאימות להכל אז תדעו אם אתם מוכנים.<br /><br /><strong>ובלי פאניקה</strong>, אנשים, יום המגבת עבר כבר. תאהבו את הקהילה שלכם ואנשים שתורמים לה, זה הכי חשוב.<br /><br />ולא, אנחנו לא רוצים מתנפחים בכנס שלנו, תודה.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-3815856278819125869?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com43tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-86182199114133100972010-05-13T02:44:00.000-07:002010-05-13T02:44:21.626-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הפוסט האחרון סחף אחריו גל של תגובות, בעיקר סביב הנושא של הדרישות המוגזמות של <strong>ACMUSICAL</strong>. הלחץ שיצרנו גרר אחריו שינוי של הפרוטוקול, ואלו השינויים: <br /><br />צוין בבירור הפעם שכל התנאים הם במשא ומתן, ויקבעו בהמשך. לא נקבעה עוד שום החלטה, והכל ניתן לשינוי. הפעם גם מצוינות בברור מהם התנאים של הצוות, ומהם התנאים של אמא"י. <br /><br />הבקשה למנוע מכל הפקה אחרת לעלות עד לפורים 2010 הייתה שייכת לחברת צוות אחת שעזבה, ושאר הצוות לא הסכים לה. זה עדיין לא מסביר את העובדה שחברי הצוות -נתנו- להחלטה זו לעבור, ולמה חברי אמא"י באמת טרחו לקחת אותה ברצינות, אבל הידיעה שזו לא הייתה החלטה כללית גורמת לסיטואציה להיראות שונה.<br /><br /><strong><span style="background-color: red; color: black;">צוות ACMUSICAL מתנצל בפומבי</span></strong>&nbsp;על כך שנגרמה אי נעימות עקב הדרישה הזו. כל מה שנותר לי הוא לומר- כל הכבוד על האומץ, אנחנו מעריכים את הכנות שלכם. המטרה שלנו הושגה וזה מה שמעניין אותנו (פחות או יותר).</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-8618219911413310097?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-54634431842991777772010-05-12T06:02:00.000-07:002010-06-07T02:25:35.422-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><strong>פוסט תגובה על</strong> <a href="http://www.anime.org.il/amai/index.php?option=com_content&amp;view=article&amp;id=122&amp;Itemid=64">הפרוטוקול של ועד אמא"י מחודש אפריל 2010</a>. <br /><br /><strong>הפקת פורים 2010</strong> - בשורה התחתונה זהו ה"שם קוד" למחזמר של צוות AC, השלישי במספר. ההפקה, שמתוכננת להיות גרנדיוזית מכל בחינה אפשרית, דורשת בין היתר מאמא"י 12,000 שקלים. סכום ראשוני. עם קצת מחשבה ובירורים עם האגודה למד"ב הגיעו אמא"י למסקנה המתבקשת שבקשה זו לא הגיונית, והתקצוב שהוחלט בסופו של דבר יגיע ל8,000 פחות או יותר וגם זה רק לאחר שהם יערכו רשימה מסודרת של הוצאות. <br />הדרישה השניה התמוהה היא הבקשה להשאיר את התפאורה והתלבושות אצלם, למרות ההחלטה של אמא"י שכל הזכויות על המחזה בכלליותו שייכות להם. לא ברור למה הם צריכים את חלקי התפאורה באופן פיזי אצלם בבית (וזה נאמר עוד בלי שידוע בכלל הנושא, אני לא הייתי רוצה חתיכות תפאורה אצלי בבית) וגם עם התלבושות לא ברור לי מה הן צריכות לשכב בארון, הרי הן יילבשו בתור קוספליי -וזהו. לא לאמא"י ולא לצוות צריכה להיות סיבה לרצות להחזיק בדברים האלה אחרי שהמחזמר יוצג בפעם האחרונה. אבל נחליק.<br />הדרישה השלישית והמעצבנת משהו היא הבקשה שעד כנס פורים <strong>לא תעלה כל הפקה אחרת</strong>. אז כן, אם, נניח, יקום גוף שיצליח לארגן מחזמר לכנס חנוכה. הם לא יעלו? למה? כי צוות מחזמר פורים רוצה לעצמו את המומנטום? חשבתי שאנחנו כולנו לטובת הקהילה כאן, אז מאיפה נכנס החלק האנוכי והאגואיסטי של הצוות? ממש לא ברור. אני מקווה שאמא"י יתפסו תחת ויעיפו את הדרישה הזו לחור שממנו היא הגיעה.<br />התסריט יהיה מקורי, לאמא"י תהיה היכולת להטיל ווטו ולקרוא (כמובן בלי להפיץ. ברור. כי שום תסריט של שום מחזמר לא דלף החוצה עד עכשיו. אהה. כן.) <br />הדרישה האחרונה היא להופיע באולם בהרצליה. למה? כי ווהאל וסמולרש לא מתאימים לדרישות מחזמר. נכון. טוב שלא עלינו על זה קודם.<br /><br /><span style="background-color: red;">"בקשתם כללה סכום ראשוני של 12,000, מלבד התשלום על האולם".&nbsp;</span><br /><br /><strong>אה, נכון, כי לאמא"י יש תקציב בלתי נדלה של כסף, וכמובן, המחזמר הזה יכניס להם כסף מעבר. נכון. די לחיות בחלום, אנשים. עדיף שהכסף הזה ילך לארגון דברים -אחרים- שהם גם חשובים יותר ממחזמר שיעלה פעמיים ואפילו לא ידרוש תשלום כניסה. כי הוא לא ידרוש, אם תנסו לדרוש זה לא ייגמר בטוב, אני מסוגלת להבטיח את זה.</strong><br /><br /><span style="background-color: red;">"הם אינם רוצים שיהיו הפקות נוספות עד פורים 2010".</span><br /><br /><strong>נכון, ואם יקומו אנשים ויארגנו הפקה מיוחדת שתהיה טובה יותר משלכם (בואו נניח שהסיכוי תמיד קיים), אתם תגידו לו לא לעלות, וכל הקהילה תפסיד.</strong> <br /><br /><strong>מסיבה</strong> - אמא"י מעוניינים שתתארגן מסיבה, הכוללת בפלייליסט שלה אך ורק שירים שהם לא שירי אנימה. מקובל, הקהל יהיה רק מעל גיל 18. מקובל. רק שאף אחד לא מוכן לקחת על עצמו את האחריות לארגן דבר כזה, כנראה עקב העובדה שרוב הקהילה מורכבת מקטינים שרק אנימה מעניין אותם. יהיה מעניין לעשות ניסוי ולראות כמה יגיעו למסיבה כזו, והאם היא תחזיר את ההשקעה הראשונית. אני נורא מקווה שאני טועה בקטע הזה.<br /><br /><strong>כנס קיץ</strong> - עוד לא נמצא מנהל. למה אתם מחכים?! שבוע לפני הכנס? לפחות מרכז הקונגרסים בחיפה&nbsp;נשקל לחיוב. ההפקה נשמעת דבר אקראי ולא ברור. <strong>זומביקון</strong>? O_O<br />ככל הנראה זוהי הפקה שקשורה לאגודה למד"ב, ובגלל ההגדרה "בהחלט תעניין גם את הקהילה שלנו" ניתן להבין באופן ברור שזוהי הפקה שלא קשורה לאנימה ומנגה. ברצינות, אמא"י.<br /><br /><span style="background-color: red;">"עד החמישי למאי על הוועד למצוא מנהל לכנס הקיץ."</span><br /><br /><strong>איפה הייתם עד עכשיו? זה נכתב בפרוטוקול הקודם, ואם זכרוני לא מטעני גם בזה שלפניו. יש לנו שלושה חודשים עד הכנס, וכרגע ההכנות מתמצות בכלום.</strong><br /><br /><strong>שינוי המבנה הארגוני</strong> - שינויים במבנה הארגון. אז יהיו דרכים להצטרף ללא תשלום. השאלה שנשאלת היא: מה זה יעזור לנו? מה יצא לנו, האנשים הקטנים מהשינויים האלה? אני אחכה שתצא הודעה רשמית כדי לעשות סדר בבלגן.<br /><br /><strong>גזברות אמא"י</strong> - אמא"י, כידוע, שואפים להיות עצמאיים לחלוטין ובלתי תלויים בנדבות של האגודה למד"ב. בואו כולנו נשמח שזה מתקדם טוב.<br /><br /><strong>ארכיון עיצובים של אמא"י</strong> - מה. מה זה. (רושמת לעצמי לבדוק פרוטוקולים קודמים)<br /><br /><strong>ספרון יוצרים עצמאיים</strong> - פרוייקט שחשבו עליו, בלי לתת יותר מדיי פרטים. אנחנו נניח שזה כולל ספרון, שיוכן על ידי יוצרים עצמאיים (מה, באמת.) משום מה כל מי שאמא"י פנו אליו סירב להשתתף. אני חושבת שיש סיבה מאחורי זה, בהתייחס לנקודה שעל הפוסט הקודם הגיבו כמה וכמה יוצרים עצמאיים שנראו נחושים לפרסם את עצמם. כנראה שהרעיון לא כל כך טוב כמו שהם חושבים.<br /><br /><strong>מסיבת ג'יירוק</strong> - טוב, לפחות הם מחפשים.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-5463443184299177777?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com30tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-35487759812719756622010-05-04T05:25:00.000-07:002010-05-13T01:39:28.883-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הבלוג הזה הוא כמובן בלוג דעות. אני לא מתיימרת להביע את הדעות כולן, להציג אותן אם אני לא רואה לצורך לעשות זאת. אלא אם כן מצויין אחרת, הדעה המוצגת בכל פוסט שייכת לי, מה שאומר שאתם לא חייבים להסכים איתה ואף אחד לא יעשה לכם כלום אם תחשבו או תגיבו אחרת. הדבר הכי חשוב כמובן הוא תרבות הדיון, ואם תתפרסם תגובה של מישהו שעברה גבול של פגיעה אישית היא תמחק, או תקבל תגובה ברמה זהה, לשיקול דעתי. <br /><br /><a href="http://otaku-tone.blogspot.com/2010/04/blog-post.html">הפוסט שנגע לסוגיית חיפה</a> פורסם אחרי ניסיון לנהל שיחה נורמלית, דבר שלא הצליח עקב חוסר תרבות דיון משני הצדדים, אני מודה שלאחר שהדבר נגרר לפסים אישיים וקללות שהופנו נגדי ונגד חברי לא ידעתי לקום וללכת והוספתי עוד קצת חוסר תרבות גם מהצד שלי. זה אמנם היה לגיטימי, אך לא מכובד, דבר שניסיתי לפצות עליו בפוסט שפורסם כאן.<br /><br />לא קיללתי, לא הזכרתי שמות, במטרה שמי שלא יודע מהעניין לא יזהה את אלה שהפוסט נכתב עליהם, במטרה למנוע כל הלבנת פנים מצידי. הדבר היחיד שעשיתי היה הצגת הדעה משני הכיוונים(!) תוך העלת <strong>כל</strong> הטענות, וסתירת הטענות שאיתן אני לא מסכימה כראוי לבלוג דעות שמכבד את עצמו. הדבר הכי חמור שאמרתי הוא שהם <strong>יצרו דרמה</strong> היכן שאין, כך שאני לא רואה היכן כתבתי דבר שלא היה ראוי להכתב. <br /><br />אין כאן הסתה, האנשים הרלוונטיים כלל לא עניינו אותי. מטרת הפוסט הייתה נטו להסביר איך דיון כזה אמור להתנהל, ולגרום לאלה שהחלו להיסחף עם זרם הטענות להבין את העניין לעומק ולא לסכל את הרעיון המבורך של מיקום הכנס.<br /><br />ההדגשה <span style="background-color: red;">באדום</span> נועדה להפריד בין הציטוטים שנכתבו במקור לבין הפעמים שבהם ציטטתי מזכרוני את הנאמר, כדי לשמור על אובייקטביות והיצמדות למציאות. לא מצאתי שום צורך לצטט את עצמי, לכן לא הדגשתי את עצמי באדום, זה הכל.<br /><br />אם יש למישהו בעיה עם הנכתב כאן, בבקשה, אני אשמח לקבל כל ביקורת שהיא. ביקורות נועדו לאפשר צמיחה, ומי שמסרב לקבל ביקורת ההפסד הוא שלו, ואלה שהעלו את "דרמת חיפה" אכן לא יודעים לקבל ביקורת. <br /><br />יותר מזה: יצא לי בימים האחרונים לדבר עם אחד מהנוגעים לדבר. הוא אכן בנאדם נחמד, גם אם דעותינו חלוקות. לא ניסיתי לפגוע באף אחד אישית, ולא אנסה לפגוע באף אחד בבלוג הזה לעולם, אני מסוגלת להבטיח זאת בלב שלם.&nbsp; </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-3548775981271975662?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-68266810261816520082010-04-29T05:33:00.000-07:002010-04-29T05:33:49.545-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כנסי אנימה בעולם יש כבר מעל לשלושים שנה. מה שהתחיל בתור כמה מאות&nbsp;יפנים שהתגודדו במקום מסוים בשביל להשיג עותקים של חוברות דוג'ינישי, התעצם והגיע למצב שבו לכנסים הגדולים מגיעים מאות אלפים, הם מתפרסים לאורך ימים ומגלגלים סכומי כסף אדירים לכיסים של היוצרים- רוב הכנסים בעולם מתבססים בצורה כזו או אחרת על הכנסות ממכירות בתוך המתחם. אבל, באופן מפתיע, את רובם המוחלט של הכנסים לא מארגנים גופים רווחים כאלה או אחרים - אלא אדם או קבוצה שעושים הכל בצורה התנדבותית, לא רואים מזה אגורה שחוקה אחת לעצמם, הרבה גם לא מצליחים להחזיר אפילו את ההוצאות. אבל כנסים ממשיכים להתקיים כל עוד יש דרישה, וכל פעם קמה קבוצה מארגנת אחרת שלוקחת את הכפפה ומנסה לגרום לאלפי אוטאקו מסביב לגלובוס להינות כל כך עד שאולי יום אחד הם בעצמם יארגנו כנס. פסקה זו כמובן מתייחסת לכנסים&nbsp;קטנים ברחבי העולם, יוצאי דופן בדמות הכנסים הגדולים ביותר יש גם יש. בישראל המצב לא שונה. הכנסים התחילו בתור מפגשים קטנים של מעריצים, עד שקמה קבוצה וארגנה כנס אחרי כנס, הכל בהתנדבות- ע"י מעריצים בשביל מעריצים. והכל ללא מטרות רווח אישי. <br /><br />הכנסים הראשונים היו פשוטים למדיי: מתחם גדול, שולחנות למכירת מרצ'נדייז מיובא, מעט קוספליירים, הרצאה או שתיים, הקרנה של סדרות על מסך. הכנס לא גררו אחריהם אלפים, אבל הייתה דרישה לא מועטה בכלל, מה שדרבן את המארגנים להמשיך הלאה. כמה פשוט, ככה מהנה. לא נשמעו תלונות גם אם כמות האטרקציות לא הייתה משמעותית כלל.&nbsp; המתכונת המשיכה פחות או יותר באותה דרך. מיקומי הכנסים הוחלפו, אך לא נראה שום שינוי משמעותי באופק. משחקי גו פה, פופים שם, עוד חנויות שמכרו סחורה וגם אנשים בודדים שהתחילו למכור יצירות שלהם ומרצ'נדייז שהם עצמם ייבאו. הקהילה גדלה, ואיתה הדרישות.<br /><br />השינוי הגדול התחולל בחנוכה 2007, כנס ההשקה של הארגון החדש שקם, אמא"י. נתמכים כלכלית ע"י האגודה למד"ב ופנטזיה, לקחו על עצמם קבוצת אנשים להיות ארגון הגג של קהילת האוטאקו בישראל עם כל מה שנובע מזה. לא נכנס עכשיו כמה הם הצליחו לפרוץ דרך או לא, ועד כמה הם אכן ה"בית חם" שציפו להיות, אבל במשימה של ארגון כנסים לקהילה הם עמדו בגבורה. כי הרי לארגן כנס זה לא קל, ובטח ובטח שלא כמה ברצף. קבוצות ברחבי העולם קמות ונופלות אחרי שני כנסים בלבד עקב הפסדים כלכליים, ואנחנו מדברים כאן על העולם ולא על קהילה קטנה ישראלית שעוד בחיתוליה. עד היום ארגנו אמא"י כ-6 כנסים אם אני זוכרת נכון, ועוד אינספור אירועים קהילתיים קטנים ומסיבות.&nbsp;מיותר לציין שהתוכנייה הנוכחית של כנסים לא מזכירה ולו קצת את זו של הכנס הראשון ואלה שבאו אחריו. למה, זו השאלה.<br /><br />מה מכילים כנסים בעולם? בואו נברר את השאלה הזו לפני שנמשיך הלאה.<br /><br /><strong>אזור המכירות: אצלי החלוקה היא לשלושה קטגוריות נפרדות. בארץ החלוקה הנפוצה היא לשתיים במקרה הטוב, ללא חלוקה בכלל במקרה הרע.</strong><br /><br /><span style="background-color: red;">חנויות שבאות למכור ספרים, קומיקסים, מנגות ומרצ'נדייז</span> - הכל סביב נושא הכנס, תרבות אנימה - מנגה - יפן. הכוונה כמובן היא לחנויות מבוססות אשר מתפקדות בתור גוף חיצוני, בעל כסף ואמצעים, אשר הגיעו לשם בתור שיתוף פעולה עם הצוות המארגן. בארץ בין היתר החנויות שמגיעות הן קומיקאזה, קומיקס וירקות, סטימצקי. את החנויות האלה כולנו מכירים, ולכן הם צריכים לשלם למנהלי הכסף סכום כספי על השכרת איזור המכירה.<br /><br /><span style="background-color: red;">אוטאקו אשר מייבאים בעצמם מרצ'נדייז על מנת למכור אותו</span> - אלה אוטאקו שלקחו על עצמם לפתוח "מיני" חנות, לייבא מרצ'נדייז ולמכור אותו על מנת ליצור לעצמם רווח. בארץ גובים מהם סכום כמו שגובים מחנויות גדולות, וזו לדעתי טעות. חשבו על זה רגע. אנשים אלה מייבאים דברים אשר חנויות אחרות לא מביאות בכלל לארץ. אם הם לא היו - מוצרים אלה לא היו כאן בכלל. במובן מסוים הם עושים שירות לקהילה, ובתור אנשים פרטיים הם לא מפוצצים בכסף. הם לא מנהלים חנות מבחוץ אלא רק בתוך הכנס. אז כן, צריך לגבות מהם סכום סמלי, אך לא כמו שגובים מחנות. הסכומים שנדרשים מהם לשלם מובילים להעלאת מחיר המרצ'נדייז, מה שפוגע בסופו של דבר כלכלית בכיס של המוכרים והקונים כאחד. לרוב הם רק בני נוער.<br /><br /><strong>ההבדל ביניהם על פי דעתי, הוא המקצוע שבו הם עוסקים מחוץ למתחם הכנס.</strong><br /><br /><span style="background-color: red;">דוכני יוצרים ודוג'ינישי</span> - יוצרים אשר הכינו בעצמם סיכות, ציורים, חוברות דוג'ינשי, נעליים, אביזרי קוספליי ועוד כיד הדמיון שלהם ושל אלה שביקשו מהם ליצור זאת. בחו"ל עניין הדוג'ינשי נפוץ הרבה יותר, בארץ הוא לא כל כך הצליח- יוצרים שמכינים בעצמם חוברות קומיקס לא מצליחים להתעלות על המכירות של שאר המוצרים שנמכרים. בארץ בעבר לא גבו מיוצרים עצמאיים תשלום על מנת לעודד עוד ועוד אנשים ליצור דברים ולהפרות את הכנס. אבל לאט לאט המצב השתנה, וכיום גובים מהם תשלום בשביל חצי מטר שולחן. וזו הטעות הכי גדולה כרגע. אין לקחת תשלום על דוכנים של אנשים שבעצם מהווים את המטרה להקמת כנסים כאלה מלכתחילה. זכרו - כנסי אנימה ביפן מלבד דוכני מכירות של יוצרים מכילים רק יוצרים עצמאיים שבאים למכור יצירות שלהם. אין הקרנות, אין פנלים, מכירה נטו. אנחנו אמורים לתמוך בכשרונות בתוך הקהילה ולא לדכא אותם.<br /><br />בעולם מתקיימות גם גלריות שלמות של אומנים, בהם ציורים בסדר גודל שונה ממה שאנחנו רגילים אליו עומדים למכירה תוך כדי תצוגה. כדי להגיע למצב כזה צריך לפתח את היוצרים שלנו, מה שלא נראה באופק כל עוד המצב הקיים יישאר.<br /><br /><strong>פעילויות חברתיות:</strong><br /><br /><span style="background-color: red;">פאנלים קהילתיים</span> - קבוצות דיון במילים אחרות. המנחה מעלה נושא הקשור לעולם האנימה והמנגה, או נושא כללי הקשור לקהילה (אנימה או מנגה מסויימים, תחביב מסויים כמו קוספליי, תרבות מסויימת הקשורה לקהילה או כל נושא אחר שעולה) ואנשים פשוט יושבים ומנהלים דיון תרבותי יותר או פחות, בניסיון להגיע למסקנה או אם לא הצלחת אז לפחות לפתח כמה תאים בראש בדרך לנסות להגיע לאחת. דיונים יכולים להיות ממש מעניינים או ממש מרגיזים, אבל בקהילה כמו שלנו הם הכרחיים. אני לא אפרט יותר מדיי, אני גם לעולם לא נכנסתי באופן אישי לפאנל, אני רק יודעת שזה תחום שאסור שייעלם.<br /><br /><span style="background-color: red;">סדנאות</span> - שבהן אדם אחד או יותר מדריכים צעד אחד צעד את הקהל (או את הקבוצה שנרשמה בזמן) איך לעשות משהו מסויים. זו יכולה להיות סדנת קוספליי שנפוצה מאוד בכנסים שלנו, סדנת דיבוב (שבכנס האחרון הייתה הצלחה). סדנאות נוספות שמתקיימות בעולם הן סדנאות ציור, כתיבה, או כל נושא אחר שקשור. <br /><br /><strong>בעולם מתקיימות גם סדנאות אומן, אבל אצלנו, מכיוון ועדיין לא הצליחו להבין אורח יפני לכנס (אמא"י מנסים לברר פרטים בנוגע לזה. נחזיק להם אצבעות) שבהם האומן עצמו הוא זה שמעביר את הפאנל, הרצאה מסויימת או סדנה.</strong><br /><br /><span style="background-color: red;">הרצאות</span> - כמעט כמו סדנה רק בלי החלק הטכני. אדם עומד מול אותה קבוצה של צופים, ומעביר להם מידע בלי לגרום להם להירדם. אין כמעט צורך לפרט כאן, רק אזכיר שמאחורינו עומדות אינספור הרצאות מרתקות בכנסים. כל הכבוד לנו.<br /><br /><strong>תחרויות: תת קטגוריה לפעילויות חברתיות, רק שהיא עומדת בפני עצמה.</strong><br /><br />תחרויות שירה, תחרויות קוספליי. אנשים מעמידים את הכשרון שלהם למבחן מוך הקהל. בין אם זה כישרון תפירה, ציור, שירה, משחק. את תרבות הקוספליי כמעט ואין צורך להציג: אנשים מתחילים מקניית בדים והופכים אותם אחד לאחד לאותה דמות אנימה או מנגה (או משחק, אבל לא נהיה קטנוניים) שהם אוהבים. הקהילה שלנו משקיעה בעיקר בקוספליירים שלה, ולכן התחביב הזה פשוט פורח וכמות הקוספליירית אסטרונומית לעומת העבר. מעניין מה יקרה אם נעבור להשקיע גם בתחומים אחרים, כמו דוג'ינשי לדוגמא. באחד הכנסים האחרונים אורגנה תחרות שירה, לדעתי צריך להמשיך להשקיע גם בתחום הזה ומי יודע לאן נגיע.<br /><br /><strong>שונות: דברים שכאן בשביל להעביר לך את הזמן בהנאה.</strong><br /><br />*עמדות קונסולות ומשחקי וידאו, מה שנמצא תמיד בכל כנס וגם אצלנו, ברמה מדהימה.<br />*עמדת קריוקי שגם&nbsp;היא זוכה להרבה תשומת לב, וכמעט תמיד מלאה עד אפס מקום.<br />*הקרנות של סרטים, סדרות וקליפים.<br /><br />כל אלה נמצאים בדרך כלל בכנסים בינלאומיים. אבל לנו? לנו יש יתרון עליהם. נתחיל מהסוף: אצלנו יש הקרנות, אבל לא סתם. בעבר פשוט שידרו את הסרט בשפה המקורית, עם התרגום מחו"ל. כיום המצב שונה וקיימות הקרנות של קבוצות תרגום שמשקיעות את זמנם ללא תמורה במטרה להביא הקרנות בלעדיות לאותו כנס עם כתוביות בשפה העברית, באיכות ללא פשרות. אצלנו יש בכל פעם קבוצה אחרת שבאה עם יוזמה חיצונית למנהלי הכנס, לארגן תחרות מסויימת שעוד לא ראינו בעבר (בכנס האחרון התחרות שארגנו אנימה-IL זכורה לטוב, תחרות השירה בכנס שקדם לו, ועוד כמה על קצה הלשון שלי), רק אצלנו קמו קבוצות אשר תרמו מכספן ומזמנן בשביל ליצור מחזמר באורך מלא והכל בשביל הנאת הצופים, רק אצלנו. מאות קוספליירים עוצרי נשימה, רקדנים ומסקריידים שנודדים בין משעמם ~ לקורע מצחוק (אתם מוזמנים לחקור ביו -טיוב ולבדוק בעצמכם). אירועי שירה ואירועים קהילתיים, מפגשים קטנים וגדולים גם בתוך הכנס. ומי שמשעמם לו... כנראה אין לו שם חברים והוא אנטי -סוציאלי ברמות. כי הקהילה שלנו ידידותית כל כך שאתה יכול לחבק בנאדם ושניה אחר כך הוא הופך לחבר שלך.<br /><br />גם האורחים שהגיעו אלינו מחו"ל וגם אלה שביקרו שם וחזרו יסכימו עם העובדה שכנסים כאן בארץ הם ממש לא כמו שם, מעבר לים. לכנסים שלנו יש גם לב, האנשים חמים יותר (ולא רק בגלל שאין מקום לזוז או אוויר לנשום). את הכנסים שלנו לא עושים המארגנים, אלא הקהילה. שימו לב שכל שורה ושורה בתכניה תלויה אך ורק בכם- במעריצים מבחוץ. הם יכולים להביא מתחם, ומחשבים, ובמה, ולדאוג לקייטרינג שירוקן לכם את הכיס וירעיל אתכם. אבל את התוכן האמיתי מכניסים המעריצים, ולא רק את התוכן, גם את ההנאה ואת תחושת השייכות שנמצאת בכנסים כאלה. <br /><br />כמו שאמר אורי מרקוביץ', הגאקקון הוא אתם. הוא לא טעה, זה פשוט השתלב בצורה מדהימה עם העובדה שכולנו נמסנו בכנס ההוא ואיבדנו את התחושה ברגליים. האנשים הם אלה שיוצרים את הכנסים, ברעיונות שלהם, בתכנון ובביצוע.<br /><br /><strong>אז, אם יש לכם רעיון חדש למשהו שיכול לעזור לקהילה והכנסים, אל תתעצלו ונסו להביא אותו לידי מימוש.</strong><br /><br />אחרי הכל, ההבדל היחיד שיש לנו פה בארץ לכנסים בחו"ל ונזקף לרעתנו - הוא המתחם הקטן מדיי והחוסר באורחים מחו"ל, ועל שני אלה אמא"י עובדים גם ברגע זה ממש.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-6826681026181652008?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-8990906297398567126.post-81244356848835175042010-04-28T12:36:00.000-07:002010-04-28T12:52:17.104-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אז לכל אלה שחיו בחור שחור ביממה האחרונה, אני אציג את הנושא בצורה הקצרה ביותר שאוכל: ביום בהיר אחד, או שזה היה סתם אחר צהריים עגמומי של אביב שמתיימר להיות קיץ, קם לו אדם, לא נזכיר את שמו כי אנחנו לא נאצים. הוא פתח את ישיבת פרוטוקול אמא"י של חודש מרץ שפורסמה, כמובן, לפני כחודש וחצי, ונחרד. ממה אתם שואלים? מהשורה הקטנטנה הזו- "כנס קיץ 2010 - עדיין לא נמצא מנהל. אמא"י בעד קיום הכנס במרכז הקונגרסים של חיפה, ושכירת קרונות רכבת." אוקיי, אז השורה לא כל כך קטנטנה. אבל- <b>אבוי</b>! מה שהטריד את אותו בחורצ'יק זה לא שיש לנו כנס בעוד כשלושה וחצי חודשים, וזו לא העובדה שעוד לא נמצא מנהל לכנס כשכנס פורים הבא כבר מתקדם הרבה מעבר לו, זו העובדה שהכנס יתקיים - אולי- חלילה וחס- בחיפה, העיר מלאת זיהום האוויר הרחוקה שנות אור מציוויליזציה אנושית! לא, לא באמת. השורה בפרוטוקול קצת מרוככת, היא אומרת ש<b>אם</b> אכן יתקיים כמתוכנן כנס בחיפה, יהיה מימון חלקי של אמא"י על הרכבות. אבל! אבוי! לא יכול להיות שיתקיים כנס ב"צד השני של הארץ" כדבריו.<br /><br />הבה נסתכל על הנקודה הזו מעט מקרוב. הארץ שלנו מחולקת לשלוש מחוזות- צפון מרכז ודרום. עד היום רוב הכנסים המוחלט התקיים במרכז, כך שתושבי הצפון נאלצו להדרים (ולנסוע ברכבת + אוטובוס) ותושבי הדרום נאלצו להצפין (ולנסוע ברכבת + אוטובוס). עכשיו, חיפה היא לא הצד השני של הארץ בשום קנה מידה אפשרי, כי היא לא קיצונית. גם מהדרום עצמו הקצה השני של הארץ הוא מטולה, עכשיו נעזוב את זה ונמשיך להתבונן. אם הכנס יתקיים בחיפה, תושבי הצפון מסודרים. תושבי המרכז יצטרכו לנסוע צפונה ברכבת + אוטובוס, שזה בדיוק מה שתושבי הדרום עושים בשביל להגיע למרכז. היחידים שנפגעים מזה הם -טדדם- תושבי הדרום עצמם שיאלצו לנסוע קצת יותר (חלקם בשני אוטובוסים + רכבת, חלקם רק נסיעה מעט ארוכה ויקרה יותר ברכבת מהשאר). והם היחידים שנפגעים. אבל, חבריי האוטאקו, זו לא הפעם הראשונה שכנסים מתקיימים לא במרכז. זה לא שבליך היה המקום הכי נגיש עלי אדמות, וגם לו וגם לווהאל אין גישה ברכבת. נמשיך עם העובדה שהתקיימו בעבר כנסים גם בעכו (הרבה יותר צפוני מחיפה) וגם בבאר שבע (הרבה יותר דרומי מ... טוב, דרום). לשני הכנסים, איכשהו, גם לכנס הצפוני הגיעו דרומיים וגם ההפך. כל פעם מישהו נדפק, ומישהו מרוויח. כל מיקום פוגע באוכלוסיה כלשהי, איך שלא תסתכלו על זה. תמיד צד אחד ימצא בתחתית הפירמידה, תמיד. הפעם אלה הדרומיים.<br /><br />אבל, אדון דרמה, כמוו שאכנה אותו כאן, החליט לקחת הכל בגישה קיצונית, ולנסות לסכל את התוכנית לכנס בחיפה, אתעלם כרגע מהסיבות שהוא נבחר ואסביר אותן אח"כ. בכל מקרה, הוא הקים קבוצת מחאה בפייסבוק.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">"קבוצה זו היא קבוצת מחאה בכדי להזיז את כנס אמאי שמתוכנן לקיץ מחיפה לת''א או מקום טוב וקרוב יותר לכולם<br />הכנס לא יהיה בחיפה!!!!!!!!!!! ולחייפאים אנא תתחשבו בנו ותתמכו בנו".</span><br /><br />אוקיי, בואו נבחחן מקרוב את הטענה שלו. "מקום טוב וקרוב יותר לכולם"? טעות בידך יקירי, זהו המקום הכי טוב לתושבי המרכז, שאני משערת שאתה נמצא ביניהם. גם תושבי הצפון וגם תושבי הדרום ייאלצו לנסוע ברכבת + אוטובוס בשביל להגיע לשם, ולשלם את מלוא הנסיעה כי במצב כזה אמא"י לא שוכרים רכבות. נמשיך הלאה. "לחיפאים אנא תתחשבו" - פניה לציבור החיפאים להשתתף במחאה הילדותית שלו, זו שמבוססת על כלום.<br /><br />טענה שניה נגד כנס בחיפה הייתה, ואני אצטט: טוב תיראי להגיע לחיפה זה סיפור שלם ואם אתה לא בן 18 ומעלה עם ההורים זה בכלל אז אני חושב שלא משנה עד כמה האולם גדול להורים לא מזיז עדיין זה ליסוע לחיפה ועוד איכשהו לחזור מחיפה לאיפה שאתה גר ההורים יהיו מודאגים בטירוף שאתה ב חיפה ועוד נסיעות שהם בכלל בקושי מרשים.<br /><br />ההורים לא יסכימו לנסוע מהמרכז לחיפה! למה? כי זה רחוק. ולמה, הורים מהצפון ומהדרום לא מאשרים לילדים שלהם לנסוע למרכז שזה אותו מרחק בדיוק? לא? אז זהו, שהם מאשרים. ואני לא חושבת שהורים מהמרכז דאגנים יותר מהורי -פריפריה.<br /><br />הטענה השנייה הייתה שהנסיעות יקרות יותר לצפון. נתעלם הפעם מהנקודה שהעלתי, שאת אותו סכום בדיוק מוציאים אנשים הצפון והדרום בקביעות לכנסים שמתקיימים במרכז, והפעם נתחיל לחשב. כרטיס הלוך ושוב ברכבת לחיפה עולה בין 50-60 שקלים. הלוך וחזור. מה שמסדר את הנסיעה לתושבי ת"א, שלרוב צריכים לקחת רק רכבת. אם הם לא גרים ליד הרכבת אז הם צריכים לקחת עוד ניסעה הלוך וחזור, ומן הסתם יש להם כרטיסית נוער. אם יש להם הכרטיסיה זה יוצא 5 שקלים, גג 10 אם אין. אם אין להם כרטיסית נוער הם אחד מן השניים: חיילים שנוסעים חינם, או מבוגרים שלהם כבר אין בעיית הורים וכסף. אם הם תושבי הדרום, הם רק צריכים להגיע לתל אביב. זה לוקח אוטובוס יחיד או שניים במקרה הגרוע, עם גג של 20 שקל לנסיעות אוטובוס, ובחלק מהאוטובוסים יש אופצית הלוך חזור. מה שמשאיר אותנו עם סכום של 70 שקל בממוצע, החריגה הכי גדולה זה אם החלטת לקחת מונית. ואני גם בטוחה שיותר מחצי מההורים יסכימו להסיע את ילדים היקרים שהם כל כך דואגים להם לתל אביב, או למקום שבו לא יצטרכו לנסוע בשני אוטובוסים. הנקודה האחרונה היא- גם אם זה עולה המון כסף, נניח 70, ואין לך את הסכום הזה ביום יום, יש עוד כמעט ארבעה חודשים עד הכנס. ארבעה חודשים אלה 120 יום. כל יום שים בצד חצי שקל, והנה, יש לך את הכסף פחות או יותר.<br /><br />אחרי ניסיונות נואשים של כמה וכמה אנשים לשכנע את מלך הדרמות בעובדה שהטענות שלו לוקות בחסר, לא מבוססות על היגיון אלא על ילדותיות ועצלנות נטו, סיפורנו מתחיל להדרדר. שגיאות הכתיב שליוו את הסיפור במקור.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">נתחיל ונומר שזו החלטה מפגרת לקיים כנס בחיפה משתי סיבות: 1. זה רחוק לתושבי דרום והשפלה. 2. זה מנותק מקהילה! (כפר סבא רחוקה [בין אוטובוס אחד לשנים] כנ"ל לגביי צפת)<br /><br />זו העחזבה השלישית שלי מאמ"י פשוט ככה!<br />1. ראשנה היתה הבלגן עם הכנסים (קטאנה זאת אומרת הכנס שניגנב והיה פחות טוב מהמקור).<br />2. פעם שניה במרכז וואהל.<br />3. הכנס הגרוע בבית הספר שהיה מאולץ ומצוץ...<br /><br />אני חושב שאמ"י ירגו מהסוס ומהגל שלהם! וכדי שיתאימו את הכנסים למיקום הקהילה המרכזית (שזה השפלה, ת"א ופתח תיקווה). פשוט בושה לערגן כנס מושקה בצפון בלי שום אפשרות להגיע!&nbsp;</span><br /><br />מישהו כאן התחיל להיכנס ללחץ, כנראה לא רגיל שסותמים לו את הפה. והנה נענה על הטענות שלו אחת -אחת.<br /><br />הגענו למסקנה שהכנס רחוק אמנם לתושבי הדרום, אבל המרחק לגיטימי. מנותק מהקהילה? מה הכוונה מנותק מהקהילה? יש קהילת אוטאקו עצומה בצפון, למרכז לא בעייתי להגיע כפי שהבנו כבר, והדרום... חוזרים לאותה נקודה.<br /><br />והנה, האמת נחשפת. הבעיה היא לא המיקום, הבעיה היא... שזה כנס של אמא"י. והנה, נחשף גם הקשר לTK הזכורים לכולנו לרע, כשניסו להרים כנס יום לפני כנס פורים של אמא"י במטרה לפצל את הקהילה ובדרך למנוע מאנשים להגיע לכנס אמא"י בטענה שאמא"י לוקחים את הכסף, או כל טענה ילדותית אחרת, לא נכנס לזה.<br /><br />אז הנה לכם. 1. הבלגן עם הכנסים- כשקבוצה באה ומארגנת כנס מתחרה לקהילה קטנה כמו שלנו יום קודם, בידיעה שאנשים לא יוכלו להגיע יום אחרי יום, תוך כדי פגיעה במחזמר שהיה אמור לעלות בין היתר, לא אמא"י אשמים כאן.<br /><br />2. הבעיה בווהאל הייתה גודל האולם וחוסר הבמה. בהצעה להשאיר את הכנס במרכז אתה מציע להשאיר את הכנס ככל הנראה בווהאל, יש כאן פיצול אישיות חמור או סתם חוסר בידע וזריקת מילים לאוויר. נמשיך עם זה שהכנס של TK היה אמור להתקיים שם ונכנס לפרדוקס.<br /><br />3. כנס הגאקקון היה לפניש שנתיים, והבעיה בו הייתה בעיקר החוסר במזגן. אין כאן שום קשר, הכנס עצמו היה מהנה למדיי.<br /><br />ואז הגיעה עוד קבוצת האשמות.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">זה לא משנה שזה ליפני שנתיים זו היתה פשלה שלהם! ולכן אני מזכיר את זה!<br />כבר נוסף! הכנס ניגנב במלא מובן המילה הם הפילו אל ישראטרקו תיק של אם אתם תומכים בכנס הזה אנחנו לא ניתמוך בכם!<br />וזה לא חדש שלהב הוא בובה של אמא"י! קיצר סתמי את הפה!</span><br /><br />ועוד:<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">אני מבקש מימך בפעם האחרונה אם את לא יודעת סתמי את הפה ! ולידע כללי הפסטיבל היה אחד הכנסים הטובים ביותר!<br />וכמו כן היו יותר כנסים ממה שאת יכולה לספור (היו הרבה ליפני אמא"י ויהיו הרבה אחרי אמא"י! (כבר 8/9 שנים יש כנסים בארץ!)</span><br /><br />ועוד:<br /><br /><div><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">לכי תוכלי בננות ..... את לא יודעת אז על תדברי! את פשוט אוטומה!<br />ואת חושבת שהכנסים של אמא"י הם רמה הם תת רמה נ=ק=ו=ד=ה!</span><br /><br />יש לי שנאה גדולה כלפי הקבוצת שנוררים הזו ולצערי גם כמה אכזבות!<br /><br />אז, כן, התיק נחשף הבעיה כאן היא אמא"י. משום מה להרבה אנשים יש בעיה עם אמא"י, ולפעמים זה אפילו לגיטימי. רק שהאמירות שנאמרו כאן הן חסרות כל שחר. הכנס לא נגנב מאף אחד, אלה טים קאטאנה שניסו לגנוב את הכנס, התנהגו בצורה ילדותית ומזוועיה הזהה להתנהגות שלהם עכשיו. אמא"י לא הציבו לישראטאקו שום אולטימטום, ולהב... להב הוא אחד מהאנשים שהכי עזרו לקהילה שלנו אי פעם. הקרב נכנס לרמה אישית, בו כבר לא אכפת להם לקלל. אבל אם כבר לקלל, שיפחות יעשו את זה בסטייל ולא כמו ילדים בכיתה ג' שרק גילו מה זה זין. עוד נקודה תמוהה היא העובדה שהם טוענים שהכנס בבאר שבע, שהיה כשלון בכל קנה מידה ואפיו המארגנים הודו בזה, הפך להיות כנס טוב. ועל רמה. חה. מה גם, שאין כנסים לא 9 ולא 8 שנים. תרדו ביותר משנה ותתקרבו למספר המקורי. בעבר, כנסים היו רק מתחם גדול, סגור, עם שולחנות, ובמקרה הטוב הקרנה והרצאה. מאז תקופת אמא"י רמת הכנסים השתדרגה ברמות שאנשים לא יכולים להבין. מה גם שאני בטוחה שבימי הכנסים הראשונים, למר דרמה ולחבריו הייתה רמת משכל של ילדים בגן כך שהם לא יכולים להבחין בזה. אם הם היו בכנסים הללו בכלל.<br /><br />אני בסך הכול רוצה כנס נורמלי! שאפשר להגיע לפתיחה ולצאת בסיום!<br /><br />טענה מעניינת, לאור העובדה שברוב הכנסים אנשים מתפזרים לאחר הקוספליי, בסביבות שש בערב, גם כשהוא במרכז. הועלו עוד טענות, כמו העובדה דקשה לנסוע בקוספליי בתחבורה ציבורית (זה נכון רק לגבי כנס בצפון? גם במרכז נוסעים בתחבורה ציבורית. ועדיף רכבת מאשר אוטובוס מהבחינה הזו).<br /><br />אבל אז... מר דרמה וחבריו החליטו שהם רוצים לארגן... כנס! עוד כנס בקיץ, בתור מתחרה לכנס בחיפה. ומשהו כאן לוחש לי שזו הייתה מטרה המקורית שלהם.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">אני בעיצומים להסיג כנס מיתחרה (נ=ק=ו=ד=ה) נגד זה לש אמא"י כמו כן הוא יתקים ב-ת"א רוב הסיכויים!<br />אני לא רוצה לסכסח אבל אמא"י אתם זבל של קבוצה ואתם מפסידים בכנס הזה יותר מ-80% הקהילה!</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="background-color: red;">אני הסביר לך אנחנו כניראה נירכוש כל מה שהיה בתיכנון של קטאנה! ואת כל הדברים שהיו להם ברשימה יש כבר להזמנה בתאריך ההוא כל מה שחסר לנו זה המחזמר! ואותו אני אסדר כשנקבל אישור! ^^" יש אפילו תאריך כבר (משואר)</span><br /><br />נכון. בתור חלק מצוות המחזמר אני שמחה להגיד שלעולם, אבל לעולם לא נשתף פעולה עם דבר שאפילו לכתוב משוער לא יודע, וזה עוד שניה וחצי אחרי שהחליט שהוא מארגן כנס על בסיס כלום. אז כן, הוא העלה ניסיון מטופש להעלות כנס, שיתחרה ראש בראש באמא"י, עם אותה תוכנית מטופשת של טים קאטאנה (מתקנים מתנפחים, קיר טיפוס, מלחמות סומו כאילו שאנחנו ילדים קטנים בגן). אז הם ניסו, אחרי טענה שיש להם יותר מחצי מהכנס, וכבר עיצבו תוכנייה והזמנות ו<s>ידה ידה ידה</s>. אחרי פחות מ24 שעות עלתה הודעה שהודיעו לרוב התורמים (הפיקטיביים) שיש סיכוי שיבוטל בגלל חוסר בתקציב.<br /><br />ברור לכולנו למה קבוצת אנשים, עם רעיונות מטופשים, שבעבר רשמה את אותה סיטואציה בדיוק רק אחרי התחזות לאותה קבוצה אותה הם שונאים, שלא יודעים להתנסח, לכתוב, לאיית, או לגרום לאנשים להבין למה הם מתכוונים, לנסח נכון את הטענות שלהם ולא לבנות דרמה גדולה מכל פסיק קטן, וההכל בשביל לקדם כנס שלעולם לא יצליח אם אמא"י לא יתמכו בו. אה, והם גם מקללים הרבה, רק פחות טוב מאח שלי.<br /><br />ולסיום יקירי. בעבר כנסים היו לגמרי אחרת. הקהילה הייתה קטנה, ולא הייתה דרישה למשהו מעבר. עם הזמן גדלנו, סופרים אותנו באלפים ולא במאות. גם קהילת הקוספליירים התעצמה, וכך גם כמות הקרינולינות והקוספליי'ז המפוצצים. אנחנו צריכים מקום, וזה משהו ששום אולם שהיינו בו עד עכשיו יכל לספק לנו. לא ווהאל, לא סמולארש, ולא כל אופציה אחרת שתתאים לתקציב של אמא"י, האגודה שתפקידה הוא לעזור לנו. יותר מזה. בכנס הקרוב אמור לעלות מחזמר סול איטר שכולכם שמעתם עליו. המחזמר צריך במה. במה הייתה הסיבה העיקרית לכך שהמחזמר לא עלה בחורף. הבמה באולם המתוכנן בחיפה תתאים מעל ומעבר. הכנס יראה במקום גדול כל כך אחרת לגמרי ממה שאתם רגילים אליו. ועוד: הוא קרוב לרכבת, הוא קרוב לקניון גדול. הוא במיקום המושלם, עם ההיצע המושלם בשבילכם. אם אמא"י יחליטו לעשות שם את הכנס אני אשמח, יחד עם כל מי שיש לו קצת שכל בראש. אמא"י עושים את ההחלטות שלהם בשבילכם, להם לא יוצא מזה כלום. הם בסך הכל מתנדבים.<br /><br />אז, אם הייתם רוצים להתלונן כך הייתם עושים את זה כך: מפעילים את המוח.<br /><br />אמא"י הוא גוף גדול מספיק, והוא זה שאחראי לנו, והוא קיבל את ההחלטה.<br /><br /><b>שאלה ראשונה:</b> למה הם עשו את זה? (עניתי בפסקה למעלה)<br /><br /><b>שאלה שניה: </b>למה אני נרתע מזה כל כך? (מרחק, כסף, עניתי בפסקה למעלה)<br /><br /><b>שאלה שלישית:</b> איך אני יכול להסתדר עם המצב הקיים?<br /><br />אם זה מספיק חשוב לך, נמצא דרך, תסמכו על אמא"י. ואם אתם כל כך מתעקשים - אני בטוחה שלהב יסכים שתתייעצו איתו. אותו להב שאמר שאם זה חשוב לך מספיק, היית הולך את כל הדרך מהצפון לאילת ברגל אם היית צריך. אז להגיע לחיפה ברכבת קטן עליך.<br /><br /><br /><div><div></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8990906297398567126-8124435684883517504?l=otaku-tone.blogspot.com' alt='' /></div>The Singernoreply@blogger.com29